למראית עין

אז אני מניחה שכולם כבר שמעו על התפיסה של מר גואל רצון.
מרחוק , או יותר נכון אם נקרא את דיווחי המשטרה, הכל נשמע קרוב למושלם:

- אנחנו עוקבים אחריו כבר שנים, ורק מחכים להזדמנות לקפוץ עליו מהרגע שקיבלנו דיווחים.
– בשנת 2000 עוד לא יכלנו לקפוץ עליו. נאלצנו לזנוח את החקירה, רק לבינתיים.
– אל תדאגו העובדות הסוציאליות שלנו המשיכו לחקור במרץ את המורות של הילדים בבתי הספר. זה לא שהזנחנו.
– סוף סוף בשנת 2009 הגיעה אחת מהנשים שלו להתלונן על המצב.
..למזלה בשנת 2006 הועבר חוק האוסר סחר בנשים ועבדות, אז יכלנו סוף כל סוף לעשות משהו בנוגע לתלונה שלה.
– עשינו חקירת בזק מעמיקה להפליא במשך ארבע שנים והופה תפסנו אותו על תחילת העשור החדש – תותחים אנחנו
– אפילו הדבקנו לו אישום יצירתי.. סססה גברים.

…אמנם קיבלנו תלונות ודיווחים על עבירות מין, סרסור, ועוד ירקות, מכל מיני מקורות ליד מתחמי המגורים שלהם
(כן מתחמי מגורים של שבט רצון) אבל פשוט לא היה אז בשנת 2000 חוק ספציפי לעבירות האלו שאפשר לנו לקפוץ עליו.
אה, לא, על זה לא מדברים.  קלינגר כתב על הנושא, מאד לעניין לדעתי. מתאים לנו.
כרגיל עטפו לנו בעטיפה יפה מבצע שיכול היה להתבצע הרבה לפני ובצורה הרבה יותר טובה.

בתפקיד האתנחתא הקומית: לגואל רצון יש טוויטר.

אני מרגישה (עוד) שינוי שם בלוג מגיע. יקח לי תקופה לחשוב על זה, אבל בסוף זה בטח יגיע.
אני מקווה שיום אחד אני אחליט על משהו סופי.
כרגיל יש לי זכרון עמום של דברים שהיה לי מה להגיד לגביהם, אבל אני מדברת רק כשאני לבד.
אני מקווה שמתישהו אני אתחיל להשתמש בטיוטות.