אין כמו רעש המקדחה על הבוקר
מאת Lem בתאריך 5 בינואר, 2010
אני כבר כמה ימים מסתובבת עם חלקי פוסטים בראש, שלא מתחברים לכדי אחד שלם.
אני חווה תופעה חדשה בימים האחרונים, אחת כזו שלא נאלצתי להתמודד איתה בעבר, ובמיוחד לא בעבודה – שיפוצים.
משפצים את הבית שמולי וזה גורם לי לרצות לעשות דברים אלימים.
אני ידועה בתור אחת שאפילו ציפורי הבוקר גורמות לה לחוסר יציבות נפשית, אז מקדחות? מערבלי בטון?? צעקות בערבית?!
איך בנאדם אמור לשבת ולהתרכז בכתיבה, בשיחות ובצורה כללית בחיים עם הקדיחה הבלתי פוסקת הזו בכלל לא ברור לי.
לא בלתי פוסקת, מתישהו בין חמש לשבע בערב הם הולכים.
צריכה לעשות מחקר מלים על אתר אחד, לכתוב לכמה אחרים, להגיש, לרשת, לקדם..
בשביל כתיבה שיווקית צריך השראה שיווקית, צריך לקרוא קצת, לחשוב קצת, להרהר.. והם אומרים שזה יקח עשרה חודשים.
עשרה חודשים!
אולי זה יהיה ניסוי מעניין, לראות כמה זמן יקח לי עד שאחרון הפיוזים שלי יקפוץ, או עד שהרעש הזה יתרכב לו אל תוך רעשי חיי
ואז אני כבר לא אשמע אותו.. האופציה השניה מסוכנת ביותר – אולי כשהם ילכו פתאום יחסר לי הרעש?
אולי אני בכלל אמציא מן בועה שכזו לכלוא אותם בתוכה שלא יפריעו עם הרעש, ואז רק ישאר להתמודד עם המשאיות והנזק
לפינת הרחוב ללא מוצא הקטן שלנו שהפך פתאום לאתר בניה.
5 בינואר, 2010 @ 20:05
אוי, לם, אני, אין לי הביטואציה בשיט, אני,
רעשים כאלה גורמים לי לרצות פשוט לקפוץ מהחלון הקרוב.
תיקתוק של שעון? טפטוף של ברז דולף? אהההההההה!!!!!!!!!!!
ליבי, ליבי עליך. מקווה שתמצאי פתרון.
[הגב]
6 בינואר, 2010 @ 0:14
Whisper יקרה, ברוכה הבאה..!
שעונים מתקתקים מוקצים מביתי (ומרוב המקומות שאני מגיעה אליהם) בערך מתקופת החטיבה.;)
ברזים, לעומת זאת, לא כלכך מפריעים לי.. היית חושבת שגם הם יקפיצו אותי, אבל ממש לאחרונה גיליתי שלא.
למזלי את אשתי הם משגעים, אז משהו קורה גם בקשר לתקלות האלה.
אה, ועוד משהו – השוני הזה בתגובות גם מחלק את האוכלוסיה לשניים (לא באמת, בערך)
אלו שבתגובה היו רוצים להרוג את כולם – כמוני
ואלו שבתגובה אומרים שהיו פוגעים בעצמם – כמוך, וכמו החברה הכי טובה שלי למשל.
הגענו למסקנה שעדיף כמוכם
[הגב]