חדי העיון ובעלי הסיבולת מביניכם אולי שמו לב בעבר, שפה בעצם יושבים להם שלושה בלוגים (לפחות.. יש סיכוי שייבאתי כמה פוסטים פה ושם מפלטפורמות חברתיות חינמיות למיניהן). כל פעם שעשיתי שינוי כלשהו, או אחד מהמעברים האהובים עלי כלכך העברתי יחד איתי את מה שהיה במקום הישן, והמשכתי משם.

הפעם החלטתי לסגור כאן.

כל מה שכתוב כאן ישאר בתור ארכיון (חוץ מפוסטים בודדים שהועברו ואולי יועלו למקום החדש בעתיד), וסביר להניח שהוא יעמוד פה לנצח
הפעם החלטתי שאני רוצה חדש חדש. רוצה להתחיל ה-כל מחדש.
זה לא שאני מתכננת איזשהו שינוי נושא דרסטי, או משהו שכזה, לא.

פשוט.. רוצה מחדש.
כבר משחקת שם כמה ימים עם ערכת הנושא והתוספים, לאט לאט.. עוד האודות המקורי והפוסט של שלום עולם עם התגובה
מתנוססים שם (בושה, כן), אבל לפחות עשיתי שלא יאונדקס בינתיים… פדיחה.
מה שכן, כבר יש ארבעה מנויים לפיד, ועשרות מבקרים, מה נסגר אתכם?

זה הסוף של פה, וההתחלה של שם

בסוף אני אכתוב שם משהו. קשה להתחיל

אז אני מניחה שכולם כבר שמעו על התפיסה של מר גואל רצון.
מרחוק , או יותר נכון אם נקרא את דיווחי המשטרה, הכל נשמע קרוב למושלם:

- אנחנו עוקבים אחריו כבר שנים, ורק מחכים להזדמנות לקפוץ עליו מהרגע שקיבלנו דיווחים.
– בשנת 2000 עוד לא יכלנו לקפוץ עליו. נאלצנו לזנוח את החקירה, רק לבינתיים.
– אל תדאגו העובדות הסוציאליות שלנו המשיכו לחקור במרץ את המורות של הילדים בבתי הספר. זה לא שהזנחנו.
– סוף סוף בשנת 2009 הגיעה אחת מהנשים שלו להתלונן על המצב.
..למזלה בשנת 2006 הועבר חוק האוסר סחר בנשים ועבדות, אז יכלנו סוף כל סוף לעשות משהו בנוגע לתלונה שלה.
– עשינו חקירת בזק מעמיקה להפליא במשך ארבע שנים והופה תפסנו אותו על תחילת העשור החדש – תותחים אנחנו
– אפילו הדבקנו לו אישום יצירתי.. סססה גברים.

…אמנם קיבלנו תלונות ודיווחים על עבירות מין, סרסור, ועוד ירקות, מכל מיני מקורות ליד מתחמי המגורים שלהם
(כן מתחמי מגורים של שבט רצון) אבל פשוט לא היה אז בשנת 2000 חוק ספציפי לעבירות האלו שאפשר לנו לקפוץ עליו.
אה, לא, על זה לא מדברים.  קלינגר כתב על הנושא, מאד לעניין לדעתי. מתאים לנו.
כרגיל עטפו לנו בעטיפה יפה מבצע שיכול היה להתבצע הרבה לפני ובצורה הרבה יותר טובה.

בתפקיד האתנחתא הקומית: לגואל רצון יש טוויטר.

אני מרגישה (עוד) שינוי שם בלוג מגיע. יקח לי תקופה לחשוב על זה, אבל בסוף זה בטח יגיע.
אני מקווה שיום אחד אני אחליט על משהו סופי.
כרגיל יש לי זכרון עמום של דברים שהיה לי מה להגיד לגביהם, אבל אני מדברת רק כשאני לבד.
אני מקווה שמתישהו אני אתחיל להשתמש בטיוטות.

נכון, לא באתם לכאן כדי לסבול, אני מודה.

אבל. אם נתעקש להסתכל על הצד הטוב בזה, אפשר לקרוא לזה אטרציה.
אישית, הייתי מאד שמחה למצוא דבר שכזה, אבל אני מניחה שזה עניין של טעם.. או משהו כזה.

ובכן. הרעיון.
הרעיון הוא כזה, כמו שכולם (או לפחות השניים שקראו את הבלוג) יודעים – היתה לי יום הולדת היום (אתמול אם נהיה טכניים).
באופן לא מפתיע, אני מוצאת את עצמי בליל האירוע שיכורה כלוט, או כאשתו, אני לא גזענית, אבל אני מעדיפה פחות מלח,
והחלטתי לעשות דרנק-לייב-בלוגינג.

מה זה אומר?
זה אומר שאני פשוט אכתוב מה שבא לי, ללא צנזורה או תיקוני טעויות הקלדה, שכמו שכולם יודעים גם במצב "טבעי" באים בעשרות.
למען הבהרה – עד עכשיו כן תיקנתי.
עכשיו זה מפסיק.

לא שיש לי הרב המה לתוב, פשוט בא לי לעדכו, ואחרי שעדכנתי כחמישה סטטוסים בפאקבוק,
וכמה גם בטוויטר החלטתי לרחם על העולם ולכתוב כאן.
כך שזה לא יופיע לאף אחד בתור התראה או עדכון, ורק מי שיתעניין (שוב, שניים) יכנס ויראה.
ולשניים – סליחה.
רק שתדעו – היה לי יום הולדת נהדר, ככל שזה נוגע לי.
היה לי יום רגוע, קמתי מאוחר יחסית, עבדתי קצת, מתישהו באופן יזום הפזקתי, גלגלתי, והתלחלתי לשחק.
בערב באה חברה הכי טובה אלי עם חברה שלשה. ישבנו בחצר, שתינו יין ודיברנו. כמה זקנה אני מקגישה לכתוב את זה
אבל היה תענוג.
זה הסתכם במצבי הנוכחי, שאינו רע. בכלל. בכלל.

כרגע אתם פוגשים אותי לפני הג'וני שלפני השינה.
לסיים לילה מושלם, כמו שאומרים… יש סיכוי שגם יהיה בונוס, אבל את זה אין עדיין לדעת..
בכל מקרה, התכניתיות לעתיד הן לשחק בליץ, שהוא עוד משחק ארור בפייסבוק, שלהתמכרותי אליו אחראית אשתי האהובה.
אני מתחילה להרגיש כאילו בקרוב תהיה מערכצ הפעלה של פאקבוק. אנחנו ממילא צעד וחצי משם. למה לא?

אלין עושדה תרגילי כושר + מתיחות בשידור החי של ההאח הגדול. .
אני  תוהה לעצמי כמה מזה נועד לקהל המשפשפים לפנות בוקר, וכמה מזה אמיתי. גם ההתנשפויות.
גם גיליתי היום שראו לאלירז את החמינדוס בשידור שם כשהחליף מכנסיים.. קטעים, אבל לא מעניין כמו אז עם היער של ההיא,
שממילא לא כזה מעניינץ. אלירז חמוד. בגדול מן ג'ו הממוצע שכזה (כמה מכם הקיאו מהתרגום הזה?) והוא די סבבה של בחור.
אמנם רואים על ההתנהגות שלו את השורשים החדרתיים, אבל הוא בחור חמד, עם קצת ראש. אין לי בעיה שירוויח.
כן, אני מאשרת לו לזכות. בינתיים הוא וגואל מאושרים אצלי, למרותשגואל די נחשי..

4:19 – מהר לגלגל!

4:24 – טוב נו, מסתבר שזה לוקח 3 דקות לערך. אני מאשימה אתכם באיחור.

4:31 – משתמשת בכלים של העבודה על הבלוג הזה.. אמנם שיכורה ולקראת שינה, אבל עד עכשיו לא עשיתי עליו כלום,
שזה די פתטי בהתחשב בזה שזו העבודה שלי.

4:34 – סוף סוף מתחילה לשחק בבליץ אודי \ע על התקדמות בהמשך. הבלוג מתחיל להיות מוגש למנועי חיפוש.
כמובן שברוח חוזסר ההשקעה אף אחד ממנועי החיפוש הנ"ל לא רלוונטי לי, אבל מכ'פת לי.

4:52 – סיימתי עניינים עם הקידום, עכשיו אפשר להתרכז בבליץ. או משהו כזה.. זה קשה ככה כשכל היהילומים זזים כל הזמן.

4:54 – עכשיו באמת סיימתי, יאללה בליץ. עפרי כבר קראהלי פעמיים לבוא למטיה, ויכול להיות שויתרתי על הבונוס,
אבל היי היא גרמ הלי להתמכר למשחק הנוראי הזה, אז שתתמודד.

5:08 – טוב די, אין פוקוס, לישון.

ליליה טוב

יום הולדת זה מן יום כזה. מוזר.
בשנה שעברה בזמן הזה, לפי הבלוג לפחות, הייתי בתחילתה של הדרך שעליה אני צועדת כרגע, אבל בכיוון קצת שונה.
אז עוד לא ידעתי שאני אהפוך את זה למקצוע של ממש.
קיוויתי כבר שנה שנתיים לפני שזה יהיה הכיוון, אבל באותם זמנים היתה עבודה, ולא היתה סיבה להכנס לזה לעומק.
קראתי בלוגים במסגרת ההשכלה הכללית, נרשמתי לקבוצות ופורומים, והשכלתי את עצמי קצת בנושא..
העובדה שהיום אני עובדת מהבית שלי, בשעות שלי, בתור עצמאית, ועושה את מה שאני עושה בהצלחה מדהימה, היא שגורמת לי
להסתכל על השנה האחרונה כהתקדמות, ולא כעמידה במקום, או נסיגה – ירחם השף.

גם זה שסוף סוף יצאתי מהחור ההוא הקרוי חדרה, ועברתי עם אשתי זוגתי היפה בנשים למרכז ולציוויליזציה הוא פלוס ללא ספק!

בשנה שעברה בתקופה הזו, ממש עוד כמה ימים, התחיל מבצע עופרת יצוקה. ממשלת ישראל קמה, רקעה ברגליה, ואמרה חלאס!
כמובן שגם על זה כבר הספקנו להתנצל, להיות מועמדים לדין בכל מיני ארצות חובבות מוסלמים, וסביר להניח שעד היום הולדת הבא שלי
גם על חלק מהם ייגזר דין (שלא בפניהם כמובן, כי אנחנו לא מתייחסים לבדיחות האלה).
זו לא התקדמות בכלל. מאז גם היו בחירות וציפי לבני לא נבחרה לצערי הרב, אלא שקרניהו ביביהו, ולצידו פיהרר ליברמן.
כן, גם אהוד ברק נלקח. בתור המנקה.

מה שכן לימדו אותנו המאורעות הנ"ל, ועוד כמה מזעזעים וקשים הוא שנראה שאצלנו בשביל זכויות צריך להלחם.
כך החליטה האגודה לזכויות האזרח, לאחר הטבח בבר-נוער יחד עם פרשת טייטל, הצעה 892, הצעת המאגר הביומטרי, אבדן זכויות נכים,
קיצוצים בסל התרופות, ושערויות ניצולי שואה (יש עוד המון דוגמאות, אבל נפסיק, היום יומולדת וזה נהיה מדכא), על מצעד זכויות האדם.
אז – מצעד זכויות האדם – סוף סוף אנחנו מרימים את קולנו – הוא פלוס לשנה האחרונה.
האירועים שהביאו להחלטה גורמים לזה להיראות כמו צעד אחד קדימה אחרי התדרדרות במורד ההר אחורה.

אז זו בערך היתה השנה, לפחות מבחינת הבלוג הזה, ואני בערך. השנה בעיקר התרכזה בהרבה עבודה על המחשב מהבית ובניית העסק.
על זה אולי יותר בהמשך.
היו עוד אירועים שאולי קרו, אבל זניחים מדי בשביל להכנס אליהם או שאני פשוט לא אדע איפה להתחיל, איך לגמור,
ואיך לכתוב את מה שאני רוצה להגיד באמצע. או ששכחתי.. אתם יודעים.. הזכרון כשמזדקנים.
ועכשיו, מכיוון שמאז תחילת כתיבת שורות אלו הספקתי לעשות הפסקת אוכל לטובת שתי ארוחות ראנץ'לכבוד היומולדת,
אני הולכת לעשות אחד משני דברים:
1. לגלגל ולשחק
2. לגלגל ולשנו"צ (קצת חוצפה שרק טרחתי להרים את עצמי מהמיטה היום בחצות היום, לא?)

בייייצימביצימביצימביצימביצימביצימביצימביצים…!

שידור חי של האח הגדול דופק את המוח, אבל צריך להיות די דפוק במוח כדי לראות את השידור הנ"ל מלכתחילה, הלא כן?!
ביצה ותרנגולת רבותי… בייייצימביצימביצימביצים.

התקדמויות בביתנו החדש:

1. סוף סוף יש טלוויזיה בלווין, ויהיה אפשר לראות (אם נבחר….) משהו אחר חוץ מהאח הגדול בשידור חי באינטרנט.
2. בשעה טובה הותקן מתג בחדר השינה, ועכשיו למנורה יש עם מי לשחק – ויהי אור!
3. כן.. יש גם בית חדש, ככה זה כשלא נפגשים הרבה זמן, מצמצמים עדכונים.
4. יש לו חצר

בקיצור – תענוג.

בבוקר החלטתי לעדכן פה בקטנות במהלך היום.. סגנון לייב בלוגינג, אבל מאירוע שלא באמת קיים.
שני חברים + תינוקת + עבודה + עבודות חשמל וכבלים בבית והשעה שבע בערב וזה מה שיצא להיום. ביצימביצימביצים.

נ.ב – למי שרוצה להיות אדם חופשי באמת, ויש באמתחתו 9,000 יורו פנויים – לחץ כאן להתחיל את חייך חופשי ומשוחרר מהמאגר.
מי שאין לו,יכול להצטרף אלי ולשאר בקדמנו בברכה מדינה הזויה, חצויה ופולשנית.