ולא, אני לא מדברת על הסדרה של יצפאן. אני אף פעם לא אדבר על הסדרה של יצפאן..

מה שכן, שתי היחידות ההוריות יצאו כרגע את מפתן דלתי, אחרי שעברו בו בדיוק בכיוון ההפוך כשעתיים לפני.
ערב ארוך – אכן.
וכן, אני קוראת לשעתיים ארוך.
לא נרשמו אירועים ותקלות באירוע (מלבד שאלת – נו מה אז לא בא לך בכל זאת לחזור ללמוד? אחת שעליה
עניתי בנימוס המחייב (הנימוס המחייב = על טעות ראשונה לא משלמים) – לא.), ובכלל הכל עבר
בצורה די חלקה, ואפילו משעשעת לעיתים (לנסות להסביר לאמא איך מוסיפים איש קשר למסנג'ר – שעות
של הנאה.. בסוף כמובן אני הוספתי אותו).
אמא שתתה את הקפה שלה, כשהכלל בדר"כ קובע שכוס קפה = ביקור (יס יס אין מאמאלנד..)
אבא ואני שתינו קולה וצחקנו על כל מיני דברים שאמא אמרה.
זה ממש מצחיק להקשיב להם.. אמא אומרת משהו, שאיך נגיד בעדינות… לא לוקה ביותר מדי הגיון.
אבא שומע, אבא מתעצבן ואומר לאמא – די לדבר שטויות!
אמא (כאילו כל השנים האלה לא לימדו אותה כלום) לא מסכימה, וממשיכה לטעון את טעוניה בלהט, כשהוא
עדיין מנסה להסביר לה איפה הטעות (דברים בסגנון אבל אנחנו מסתובבים סביב השמש, לא היא סביבנו!) .
ואז גם אני מחליטה שנמאס וצריך לעשות סדר – אבל אמא אבא צודק..!

..אה, באמת?

כן כן, ההנאות הצרופות בשטיקים הקטנים של המשפחה שלך..
האינטראקציה בין סבא וסבתא שלי תמיד הקסימה אותי למשל. ממש שני זקנים נשואים פולניים מסרט – שני חמודים.
סבתא לא שומעת טוב, וגם סבא. סבתא לא זוכרת טוב, וגם סבא.. סבתא לא רואה טוב, וגם סבא.. השיחות כמובן
בהתאם – תשובות לשאלות שלא נשאלו ואם אפשר – בווליום הכי גבוה.
אז זהו, היום פעם ראשונה ראיתי את האינטראקציה בין ההורים שלי ככה, בצורה חמודה. זה עוד לא קרה.. כיף
לראות אותם ככה. בדרך כלל המפגשים שלנו מתחילים בווליום מסוים שפשוט עולה ועולה (הכל תלוי
במס' השאלות ובסיווגן כמובן, אבל עוד לא היו פחות משלוש) עד שנפרדים בשלום איש איש לדרכו ועד הפעם הבאה.

ובאמת אין לי הרבה מה לומר. רק שהיה כיף היום, לא היו ויכוחים..! לא היו!
..מוזר

Suddenly theres no picture anymore, only a question mark, no link – nothing.
I had to know this day would come, we were indeed "in touch" for too long..

See I have a friend, an actual friend not i-never-met-her-but-she's-my-friend type of friend.. a real life
dutch friend that goes away every now and then.
She doesn't want to go, or at least thats what she says
But sometimes he makes her. Sometimes he gets upset.
Last I heard even seeing my name was enough (see, he thought I ruined his life).
First no gaming, then ban the MSN, not this not that… cuz he is the man.
And as long as the man is – god bless him – around, the little wife
must not make a sound (easy to say when you weigh 300 pounds).

But maybe its not me.. I hope it's not me, or anyone else, I hope its over.
Maybe this time she did have enough and just wanted to go, I dont know.
I just hope she's ok, and all is good.
I hope theres no hiding, hope theres no running away, hope no-one is hitting anyone,
hope the kids are ok.
I hope she'll pop up again in a month or so, or maybe even come and play a little,
so I can say hello.

מוזר איך רובנו עוברים את החיים מלאים בפחדים..
אנחנו קמים בבוקר, מצחצחים שיניים, מתלבשים "כמו שצריך" לעבודה "הנכונה", יוצאים החוצה,
לא עולים על האוטובוס שלא יתפוצץ, אז לוקחים את האוטו ותוך כדי נסיעה מחשבים את הכסף שהולך
על הדלק ומקווים שאף נהג שעוד לא התעורר לא יתנגש בנו, יהרוס את האוטו וישבית אותו לתיקון,
וכך יעלה לנו עוד כסף וגם את הפרמיה.

לחלקנו עשו בדיקת פוליגרף כדי להכנס לעבודה, חלקנו היו צריכים להביא אפילו אישור שאין לנו תיק פלילי
(כמו שקצב יגיד – צריך אנשים ישרים לעבודה! תיק פלילי יהיה לך הרבה זמן לבנות תוך כדי ), חלקנו היה
צריך לעמוד במבחני יכולת ואינטליגנציה (מה, שוב לרדת על קצב?), הרבה מאיתנו עובדים בעבודות
שאפשר לקרוא להן "מכובדות" וחס וחלילה שלא נתנהג בצורה מכובדת, את זה יבדקו גם..
שאנחנו לא שותים, לא מעשנים, לא עושים צרכים מתי שלא צריך ומצחצחים שיניים פעמיים ביום לפחות
(כמובן שאי נאמנות לאישה\בעל, הכאת ילדים, פדופיליה, ועברות באמת בעלות משמעות לא נכנסות
לרשימת "הדברים שאנחנו מחפשים כדי לא להעסיק אותך").
רובנו אחרי שעברנו את כל הדברים האלה צריך גם לבלות את רוב הזמן שלנו בעבודה כדי שחס וחלילה לא נפוטר ממנה.. אתם הרי יודעים כמה קשה להשיג עבודה (טענה שאני ממש ממש לא מסכימה איתה), ואנחנו הרי רוצים
לצבור כסף, לצבור פנסיה, שגם זה כבר לא כלכך בטוח במדינתנו הקטנה..
אז בעבודה אנחנו מתנהגים יפה, לא מדברים על היציאה המטורפת לילה שעבר,
לא מדברים על מה שאנחנו באמת חושבים, ופשוט אנחנו מישהו אחר.. אנחנו של העבודה. ככה עובר יום.
ואז אנחנו נוסעים חזרה הביתה, עומדים בפקקים, שוב מתפללים שאף אחד לא יתנגש בנו,
מתעצבנים על זה שבפקק האוטו אוכל יותר דלק, ובסוף גם מתעצבנים על זה שאין חניה אף פעם..

הגענו הביתה, אולי תהיה ארוחת ערב מוכנה? מזל שיש לנו כסף לקנות אוכל עדיין, מה שמזכיר לנו – צריך
להתקשר לסבתא לשאול מה נשמע ואם היא צריכה עזרה.. הרי אם לא אנחנו מי יעזור?
מזל שחודש שעבר ביקרנו וראינו מה קורה אצלה, אז הבאנו לה מצרכים וקנינו איתה תרופות.. מי יודע כמה זמן
נוכל גם לעשות את זה… מי יודע אם לשכן שלה ממול יש גם משפחה שעוזרת לו אם הוא צריך..
אז אכלנו ארוחת ערב, למרות כל האזהרות שכל מה שאנחנו אוכלים כרגע הורג אותנו באיזושהי צורה,
וגם מה שאנחנו שותים.
אחר כך הלכנו מהר לחדר הילדים לשאול איך היה בגן\בית ספר, לראות אם הם עשו שיעורים,
וכמובן לבדוק את הצעצועים שלהם – כי מסתבר שגם זה יכול להיות רעיל – ונשמנו לרווחה לגלות
שהיה לנו מזל ורכשנו דגמים שלא מופיעים בהודעה לעיתונות.. בינתיים.

אז עזבנו את הילדים לשחק (אבל לא במחשב כי במחשב יש פורנו אלימות וזוהמה, ובכלל מידע,
שזה משהו שלא היית רוצה שיהיה לילדים שלך) והלכנו לטייל עם הכלב בחוץ.. איזה יופי שיש כלב,
חבר טוב, שומר על הבית, חמוד ופרוותי..
חבל שיש כלכך הרבה חברים טובים שמסתובבים בחוץ ברעב או עומדים בפני הרדמה בצער בעלי חיים,
כי אנחנו כנראה חשבנו שכשאנחנו לוקחים כלב הביתה זה כמו לקחת צעצוע ולכן כשמסיימים איתו,
או שהוא לא עובד טוב מספיק לדעתנו יש לנו את האפשרות לזרוק אותו, ואותן אגודות נותרות המומות וחסרות כסף
לדאוג להם, ולכן נאלצות להרדים אותם.. בגללנו. בגלל שאנחנו, בני האדם, אין גבול לחוצפה שלנו
והכי גרוע – ליהירות שלנו.
אז אחרי שהכלב גם סופסוף סיים את צרכיו (במקום מיועד לכך וכמובן נאסף לתוך שקית מיועדת),
וסיים לדבר עם החבר'ה מהרחוב, אנחנו חוזרים הביתה וריח מוזר מתחיל לעלות לנו באף..
לא, זו לא דליפת הגז מהמכון הקרוב
זה גם לא ריח של שריפה..
אה, כן, זה הריח של החופש… הריח הזה שאנחנו מתחילים להריח כשנגמר היום והגוף שלנו מרגיש
שהוא הולך להיות סופסוף בבית ולנוח, שנגמרו כל הסידורים ושהנה סוף סוף אפשר קצת לשבת..
אפשר לצאת לסרט, לפאב, לבית קפה.. אפשר להשאר להרגע בבית.. כל מה שנרצה כמעט.
להרגע מול הטלויזיה או בבית קפה עם ג'וינט זה אסור כמובן, כי ג'וינט זה הרבה הרבה יותר גרוע מבירה,
וודקה,ויסקי,או קפה.
אחר כך נקפל את הכל, נכבה את האורות, נגיד לילה טוב ונלך לישון כדי להתעורר מחר ולעשות את אותם דברים..

Erase and rewind…?

איפה אנחנו בכל העניין הזה?

איפה אני?

למה אני לא יכולה להגיד בעבודה או סתם ככה לכל אדם "כן, יש לי חברה, ולא חבר.
אני משחקת במשחקים מאד אלימים במחשב, אני גולשת המון באינטרנט, בין השאר לאתרי פורנו כמובן,
אם אין משהו מצחיק או אלים וטוב לראות בטלויזיה. אני מתה מתה על בירה או ויסקי בלילה עם מוזיקה טובה,
אבל הכי אני אוהבת, בערב אחרי הכל, לשבת לי עם ג'וינט רגוע ועם חברה שלי, לראות משהו
מהמחשב או בשידורים של הטלויזיה ופשוט להרגע.."

אני לא יכולה להגיד את זה כי רוב האנשים (כולל כמובן העבודה שיעיפו אותי על טיל) לא יצליחו לשמור על ארשת
פנים אחידה במהלך ההצהרה הזו, ורובם גם לא ירצו כלכך להיות לידי אחר כך..
חלק יגידו פורנו זה רע, זה משפיל נשים וכו' וכו'
חלק יגידו שאני סוטה שיש לי חברה, חלק סתם יסתכלו בתמיהה (ד"א התגובה של – אבל את יפה!?! זו אחת התגובות
היותר מקוממות שיש.. כי ברור שאעבור לנשים רק אם כל הגברים פשוט לא רצו אותי)
חלק יגידו סמים זה רע, את נרקומנית. לא משנה שזה פחות מזיק מאלכוהול, לא משנה שזה לא פוגע שאף אחד..

בקיצור התשובה תהיה – לא מעניין אותנו איזה בן אדם את, אם את חברה טובה לאנשים, אם את עוזרת לנזקקים,
או פשוט בכלל איזה בן אדם את – כל עוד את עושה את א' ב' או ג' מבחינתנו את לא אדם טוב.
כל מה שידענו עליך לפני שאמרת את המשפט הזה – נמחק.
תהיה גאון מחשבים, תהיה עשיר, חכם, פילנטרופ, תעזור, תלמד, תקדם … אבל מה זאת אומרת אתה מקבל בתחת?!?
לא לא, שכח מזה. אי אפשר לסמוך עליך.
אנחנו מעדיפים לסמוך על סוחר הנשק העבריין שמדבר אל "העם", מתחבר אל הרבנים וזורק עלינו כסף.

פלא שאנחנו חיים בפחדים?
רק שיהיה לנו את התחביב הלא נכון והאוכלוסיה תשפוט אותנו בצורה כלשהי, ללא קשר לפגיעה בה.
עצם זה שאתה עושה משהו שלא בנורמה פוגע בה..
ואם פגעת בה, למה שהיא תהיה טובה אליך? תהיה האדם הכי חכם בעולם אבל עדיין תהיה נרקומן מבחינתה.

מזל שלאוכלוסיה שלנו יש כאלה ערכים גבוהים, ככה הגיעו כל האנשים הללו משכמם ומעלה אל עמדות המפתח
בארץ.. כן כן, בזכותם כך נראית הארץ שלנו, אנשים טובים. נורמטיביים לחלוטין..!
לא תראה אותם שותים,לא תראה אותם יוצאים לבלות (אלא אם כן זה אירוע רשמי, ואז האקססורי הקרוי
"תכשיט האישה" יבוא איתם).
בכלל הם לא עושים דברים שמחוץ לנורמה.. רק גונבים, בוגדים, אונסים, משפילים,
מקדמים את חברים שלהם, מזניחים את החובות שלהם.. מזל שהם לא מעשנים, או יותר גרוע הומואים.

די כבר..
זמן לכל החבר'ה הזקנים (חוץ משמעון )לקפל הכל, להגיד תודה היה נחמד, וללכת..
יש מספיק אנשים, צעירים יותר, קצת יותר פתוחים במחשבתם, בתקווה גם מתמחים בנושא שאליו
יבחרו (כמו שלעזאזל זה אמור להיות ולא שדוס שבחיים שלו לא ראה אינטרנט יהיה מופקד עליה).
אני מכירה הרבה אנשים שישמחו לתקן את מה שקורה במדינה, אנשים מדור אחר,
לא מה שקיים כרגע שהוא בעצם חבורה גדולה של אנשים שמתחלפים ביניהם בתפקידים לפי קומבינות
וללא כל קשר לידע שלהם..

תנו לי אנשים שאכפת להם ממה שהם עושים, תנו לי כלכלן למשרד האוצר, דיפלומט למשרד החוץ
(כמה בזיון זה ששר חוץ לא ידע אנגלית..? מסתבר שאצלנו חושבים שזה בסדר גמור, אצלנו טועים),
מישהו מהתחום הצבאי לבטחון, מישהו מתחום הספורט לספורט, אקדמאי לחינוך…
אנשים שמתאימים למה שנדרש בעבודה שלהם!
אנשים שמבינים ואוהבים את התחום שהם עוסקים בו עוד מלפני שהם קיבלו את התיק.

האם באמת הגיע הזמן שקלינגר יהיה ראש ממשלה…??

..ואני פה ממלאה שאלונים…

כאילו אתמול לא היה אחד הימים הכי הכי הכי הכי הכי הכי חרא בחיים שלי, לא..
אתמול, קצת אחרי שעה 14:00 , שזה בצורה מפתיעה ממש קצת אחרי שהגעתי הביתה מיום עבודה מציק,
אתמול פתאום התהפך לי העולם.מחיים שמחים ומאושרים, משהו לחזור אליו הביתה, וכמובן בית הגעתי למצב שבו אני יושבת בבית שלי, יום אחרי,
אכולת חרטות למרות שלא צריכה, אכולת כעס למרות שלא בריא
מרגישה כלכך כלואה, אבל באמת שלא הכי רוצה ללכת לאנשהו
וכלכך מפחדת משום מה.

רק רוצה שיהיה טוב שוב.