יום הולדת זה מן יום כזה. מוזר.
בשנה שעברה בזמן הזה, לפי הבלוג לפחות, הייתי בתחילתה של הדרך שעליה אני צועדת כרגע, אבל בכיוון קצת שונה.
אז עוד לא ידעתי שאני אהפוך את זה למקצוע של ממש.
קיוויתי כבר שנה שנתיים לפני שזה יהיה הכיוון, אבל באותם זמנים היתה עבודה, ולא היתה סיבה להכנס לזה לעומק.
קראתי בלוגים במסגרת ההשכלה הכללית, נרשמתי לקבוצות ופורומים, והשכלתי את עצמי קצת בנושא..
העובדה שהיום אני עובדת מהבית שלי, בשעות שלי, בתור עצמאית, ועושה את מה שאני עושה בהצלחה מדהימה, היא שגורמת לי
להסתכל על השנה האחרונה כהתקדמות, ולא כעמידה במקום, או נסיגה – ירחם השף.

גם זה שסוף סוף יצאתי מהחור ההוא הקרוי חדרה, ועברתי עם אשתי זוגתי היפה בנשים למרכז ולציוויליזציה הוא פלוס ללא ספק!

בשנה שעברה בתקופה הזו, ממש עוד כמה ימים, התחיל מבצע עופרת יצוקה. ממשלת ישראל קמה, רקעה ברגליה, ואמרה חלאס!
כמובן שגם על זה כבר הספקנו להתנצל, להיות מועמדים לדין בכל מיני ארצות חובבות מוסלמים, וסביר להניח שעד היום הולדת הבא שלי
גם על חלק מהם ייגזר דין (שלא בפניהם כמובן, כי אנחנו לא מתייחסים לבדיחות האלה).
זו לא התקדמות בכלל. מאז גם היו בחירות וציפי לבני לא נבחרה לצערי הרב, אלא שקרניהו ביביהו, ולצידו פיהרר ליברמן.
כן, גם אהוד ברק נלקח. בתור המנקה.

מה שכן לימדו אותנו המאורעות הנ"ל, ועוד כמה מזעזעים וקשים הוא שנראה שאצלנו בשביל זכויות צריך להלחם.
כך החליטה האגודה לזכויות האזרח, לאחר הטבח בבר-נוער יחד עם פרשת טייטל, הצעה 892, הצעת המאגר הביומטרי, אבדן זכויות נכים,
קיצוצים בסל התרופות, ושערויות ניצולי שואה (יש עוד המון דוגמאות, אבל נפסיק, היום יומולדת וזה נהיה מדכא), על מצעד זכויות האדם.
אז – מצעד זכויות האדם – סוף סוף אנחנו מרימים את קולנו – הוא פלוס לשנה האחרונה.
האירועים שהביאו להחלטה גורמים לזה להיראות כמו צעד אחד קדימה אחרי התדרדרות במורד ההר אחורה.

אז זו בערך היתה השנה, לפחות מבחינת הבלוג הזה, ואני בערך. השנה בעיקר התרכזה בהרבה עבודה על המחשב מהבית ובניית העסק.
על זה אולי יותר בהמשך.
היו עוד אירועים שאולי קרו, אבל זניחים מדי בשביל להכנס אליהם או שאני פשוט לא אדע איפה להתחיל, איך לגמור,
ואיך לכתוב את מה שאני רוצה להגיד באמצע. או ששכחתי.. אתם יודעים.. הזכרון כשמזדקנים.
ועכשיו, מכיוון שמאז תחילת כתיבת שורות אלו הספקתי לעשות הפסקת אוכל לטובת שתי ארוחות ראנץ'לכבוד היומולדת,
אני הולכת לעשות אחד משני דברים:
1. לגלגל ולשחק
2. לגלגל ולשנו"צ (קצת חוצפה שרק טרחתי להרים את עצמי מהמיטה היום בחצות היום, לא?)

כן, אני יודעת שיש הרבה לספר, אני יודעת שעברו הרבה הרבה מים בנהר, למרות שאומרים שישראל מתייבשת
אז היום רק רציתי לקשר למישהי אחרת שאמרה את מה שהיהי לי להגיד, והצליחה לעשות את זה ללא העצבים הכלכך אופיניים לי.

נא לקרוא – חובה! 
ביני לביני, הבלוג של יופי תירוש וזהר כוכבי

חזית גאה.
ת.נ.צ.ב.ה

עוד כתבות מהימים האחרונים…

ת"א: שני הרוגים בהתקפה במרכז הומו-לסבי

צעדה בעקבות הרצח: "ילדים נרצחו בשל נטייתם

עדת ראייה ל-ynet: "שיחקנו טאקי ושמענו יריות"

קהילה תחת מתקפה: שנים של התנכלויות

כרוניקה של הסתה ידועה מראש – אביעד קדרון

אולי בסוף מישהו יפנים את זה..

טוב עכשיו אני מוכנה, הפסקתי להשפריץ ניטים באופן סופי ונרגעתי.

תגידו מזל טוב לשפרה!

הללויה! לא צריך לרדת מהארץ, שפרה חזרה לאחיותיה הדואגות והתומכות (ועכשיו העשירות קצת יותר). מגיע לה.
אתם יודעים, זה מוזר, אני לא חושבת שמישהו מתומכי הבובלילים אי פעם טען שאם בובליל לא יזכה הוא ירד מהארץ.
היום, כשאני קוראת עוד ועוד פוסטים, כתבות וטורים על הנושא אני רואה שתומכי הפרידמנים (וביניהם אני, בסדר)
ברובם כן איימו בירידה מן הארץ במקרה והבובליל יקבל את המליון (ואת דעת הקהל).
מה זה אומר עלינו?
אם אני אגיד את מה שזה אומר עלינו זה ישמע רע.

חלק קוראים לזה מהפך, אבל זה טבעי. כל תומכי שפרה הרגישו שהם הולכים נגד כל הסיכויים.
גם אני, רק אחרי שראיתי בתכנית עצמה שתומכי בובליל (מקרב משתתפי התכנית שהועפו) גם חושבים שאין להם סיכוי העזתי לפתח אופטימיות לנצחון של שפרה. אם משני הצדדים יש אותם ספקות אז יש סיכוי לקרב צמוד (והאחיות טוענות שקצת לפני הגמר היה הפרש של 3000 קולות בלבד לטובת יוסי).
אבל איזה צמוד ואיזה נעליים!
יוסי היה צריך את כל הקולות שניתנו לכל המשתתפים האחרים בגמר כדי להצליח לנצח את שפרה.. 49.3%!

אמנם זה בא על חשבון לאון (יקיר הקהילה), אבל לו בכלל היתה מטרה שונה בהגעה לתכנית,
חלום שהוא כבר התחיל להגשים אותו.
אז הוא יסתדר.

הצחיקו אותי כמובן טענות הבובלילים למיניהם שזה הכל מכור, וההפקה רצתה ששפרה תנצח, ושאר תירוצים ידועים.
כרגיל – פתטי. 300,000 קולות הפרש זה לא הטייה של ההפקה. להפקה לא משנה מי ינצח – ההפקה קיבלה מכם שני מליון ש"ח!
היא באמת לא כזו קטנונית
אני מחכה שעינב תגלה שקיגלר הוא זה שחיקה אותה במהלך כל התכנית בשבוע סוף.
אני רוצה לראות את הפנים שלה כשזה קורה. הפוזות הממורמרות שלה ב"מה קורה" עם לינוי בר-גפן לא הספיקו לי.
מה קרה? איפה ההתנשאות? ה"אנחנו אלו שקובעים מה יהיה במשחק" "אנחנו החזקים"?
איפה יוסי שתופס תחת על כולם כאילו הוא גאון הדור במשחק, הוא זה שעושה את כל המהלכים.. אחלה מהלך יוסי.

אז הנה לך עינב, את שאמרת כל פרק כמה פעמים הכל מלמעלה, הכל כרצונו ועוד שאר שטויות שמתאימות לבובלילים שכמוך
הנה לך – זה מה שאמרו למעלה (אם ככה נוח לך לחשוב על זה). כנראה שהוחלט שלך ולאבא'לה לא מגיע.
אבל זה מלמעלה. אז שקט.

זה הולך להיות קצר (אולי יחסית..)

דבר ראשון, שעליו עוד יבואו הרחבות והצקות למכביר – הצלת חוות הנוי של עמק חפר!
בשלב זה רק אגיד שמדובר בארבעים דונם של גן ויער, צמחים נסיוניים וירוק, ממש בצמוד למכללת רופין,
שעומדים להיות מושמדים לטובת עוד איזשהו פרוייקט נדל"ן אם הם יפסידו במשפט בתחילת מרץ.
בשלב זה כמו שאמרתי – לא תהיה הרבה חפירה (הפעם). רק דבר אחד – תחתמו בבקשה על העצומה
זה הכי חשוב (לפחות מבחינת מה שאנחנו יכולים לעשות כרגע).
לא ניתן לחתום יותר מפעם ביום, אבל אפשר יותר מפעם אחת בצורה כללית

הדבר השני הוא חוסר היכולת שלי להתמודד עם האפשרות שבובליל יזכה באח הגדול.
אני לא מאשימה אותו בכלל. נכון הוא בהמה, הוא דוחה, הוא מתנהג כמו חיה (ויותר גרוע – כמו ערבי), וגם הבת שלו.
אבל זו לא אשמתם, אלו פשוט הם.
מה שבאמת מפריע לי זה שאשכרה אנשים מצביעים להם, אנשים אוהבים אותם. אתמול בחדר כושר אפילו אמרו בכריזה – להצביע לבובליל.
כמעט הלכתי הביתה באותו הרגע.
אמנם אני גרה בעיר עם הרבה בובלילים, אבל אני לא מוכנה לסבול את זה. אני גרה במדינה עם בובלילים וגם את זה אני לא מוכנה לסבול.
כל הבובלילים מקומם בחזרה ביערות\ערבות\מדבריות של איפה שמצאו אותם. איפה שיד אדם לא נגעה, איפה שאין נימוס ויחס בין אדם לאדם.
איפה שיש רק את "מה שמגיע לי" "איך דופקים אותי" ושאר התנהגות בהמית\ישראלית מצויה.

אפילו הצרפתים צחקו עלינו בגלל זה. הצרפתים! להם לא אמורה להיות זכות לצחוק על אף אחד!
אז אני מבקשת (ובטח אבקש שוב בהמשך השבוע) – תהיו טובים, תהיו פרידמנים, תנו 5 לשפרה, או 3 ללאון בהצבעה,
אל תתנו לעדת תומכי הבובלילים לנצח, אלו באמת פני המדינה? לפי כל מערכת בחירות בארץ נראה שכן.

ונקודת האור של השבוע – יש סיכוי טוב שהחל משבוע הבא תהיה לי עבודה סוף סוף אחרי המשבר המקולל הזה.

ראש הממשלה הבאה שלנו ילדים: מי שרוצה את ש"ס במשרד החינוך – שלא יבחר בי

נכון, ההצהרה הזו יכולה להיות מסוכנת בארץ, למרות שנאמרה באוניברסיטת תל-אביב שנחשבת למעוז האנטי-ש"ס בארץ,
אבל הפרסום הוא כלל ציבורי, חכו הנה באים המתלהמים. אלו שיגידו שהם מקבלים חינוך בזול אז הם יכולים להרשות לעצמם אותו מיד יגיעו,
אלו שתמיד אומרים שש"ס תורמת לצדקה (על מי אתם עובדים), לקהילה (באמת? איזו קהילה בדיוק? אצלנו הגאים לא חשנו במשהו חדש), ולמדינה (רווחה זה כל התקציבים והפנסיות שבוטלו ונגנבו לכולם לא? ותקציבי האבטלה שצומצמו הלא כן? אז מה בעצם שופר?
אה כן, מענקים למשפחות מרובות ילדים…)

אז סוף סוף קמה לה אשה במחוזותינו שלא מפחדת להגיד את מה שמועמדים רמזו כל שנה מחדש מפחד להעיר את זה-שאסור-לנקוב-בשמו..
כן, עובדיה.

אני אחסוף מכם את הסרט ההזוי שרץ לי כרגע בראש בהקשר של צופן דה-וינצ'י, אבל תגידו לי – לא הגיע הזמן שאיזו אשה תעשה שם קצת סדר בין כל הזבלנים?

אני בעדה.
נ.ב – One down, three to go