ואחר כך אומרים לי שאני קיצונית מדי כשאני אומרת שעל 90% מאוכלוסית העולם אפשר לוותר במיידית..

איש חכם פעם אמר – It's not important how many people I've killed, whats important is how I get along with the ones still living…

קשה לתאר כמה נכונות יש במשפט הקטן והמשעשע הזה… ואני? אני לא מסתדרת אתכם, החיים..
לפחות לא עם רובכם.. רק עם שונאיכם, שהם כמותי, אני מסתדרת.. וזה מדהים איך כולנו בטוחים שהכל כלכך פשוט בסיסי והגיוני ואיך לעזאזל אתם לא רואים את זה. בטח אתם בטוחים אחרת..
מצד שני הרבה מכם משוכנעים גם שיש אלוהים ושהוא "תלה" את השמש והירח..  והכוכבים..
(והמנהיגים שלכם מושחתים בצורות שקשה כבר לתאר… דתיים.. בסדר)

קשה לתאר את התחושה שיש לי כשאני יורדת לרחוב מהדירה שלי ושומעת את השיחה הבאה בין שתי פרחולות קווקזיות בגיל מתקדם לפקח תנועה צעיר לאחר שזה בחוצפתו נתן להן דו"ח:

- "אה! בו'נה רגע! פקח! מה זה!? למה נתת לי דו"ח ולו לא?! מה זה?!? מה זה?!!"
- "כן גברת?"
- מה זה?!! אנלאמבינה מה אתה נותן לי דו"ח מה!?"
- "גברת את חונה באדום-לבן ובלי כרטיס, הוא חונה בכחול-לבן ויש לו תו חניה של הרחוב"
- "מממה?!?! מה זזה?! למה מה נראה לך שאתה כלכך טוב?! תראה איזה יובש יש לך באף אתה!!"

…את שאר הצעקות לא שמעתי כי יש לי חיים והייתי בדרך לאוטו.. אבל אני מניחה שכבר מקטע השיחה הקטן הזה קיבלתם את הרושם המתבקש.

מכיוון ששאר היום שלי דרש נסיעה לארכה של הארץ "זכיתי" גם לחוות את החוויות הרגילות של נהגים ונהגות שאין להם מושג שיש מישהו חוץ מהם על הכביש, או שפשוט לא אכפת להם. נהגות שחבל בכלל שהן טורחות לעלות על האוטו כי בטוח שגם לו הן עושות נזק, ונהגים שחושבים שאם הם נוהגים במהירות מסויימת, והם יודעים לנהוג, אז כולנו יכולים לחכות עד מחר והם לא יזוזו לשום מקום מהנתיב השמאלי.

את הקבוצות הבעייתיות צמצמתי כמובן, לפי הנסיון (אזהרה: דעות כוללניות להחריד בהמשך) והרי הן:

1. נשים – בנות, אני מצטערת, אבל אתן פשוט גרועות. רובכן.
   נראה כאילו בשבילכן הכביש הוא דבר מלחיץ ונוראי, כל מה שאתן רוצות הוא שיתנו לכן לנהוג בשקט מנק' א' לנק' ב'.
   חבל שאתן מנסות לעשות את זה על 60 קמ"ש בנתיב השמאלי, וגם לא מסתכלות במראות או מנסות לפחות לראות מה קורה בכביש חוץ מהקדימה הבלתי ידוע והמפחיד.
2. ערבים ודוסים – אין מפגע גדול יותר על כבש 4 מאשר הדברים האלה. כמו אישה רק יותר גרוע קצת. נוסעים לאט נורא ובתוספת של בצורה מסוכנת. עוברים בין נתיבים, ובכלל נוהגים כאילו אין לכם מושג בחוקי התנועה, ולא אכפת לכם בכלל מי המסכן שמתייבש מאחוריכם כבר שעה בנתיב השמאלי. אני כבר מעדיפה בדואים – לפחות הם נוסעים מהר.
3. נהג חדש – נכון, הוא חדש, אין לו נסיון, קשה לו קצת להתרגל… אז שירד לימני!
4. נהגים גברים בני 40-50 – מפגע די רציני. אלו בטוחים שהם יודעים לנהוג, הם ותיקים, טובים וגברים. הכל בסדר.
   הבטחון הזה נותן להם את האפשרות לקרוא עיתון תוך כדי הנסיעה, להתגלח, לדבר בטלפון ועוד ירקות, והכל כמובן בנתיב השמאלי תוך שיוט במהירות המועדפת עליהם. לזכותם יאמר שבדר"כ המהירות הזאת היא עוד יותר הגיונית מהנשים והערבים, אבל עדיין לא מצדיקה את גישת ה"אני נוהג במהירות המותרת, חכה בסבלנות על הזין שלי"

כל הקבוצות המתוארות למעלה לא היו מפריעות לי לולא הן היו מתעקשות לנהל את ענייניהם מהנתיב השמאלי.
באמת, תעשו את כל עבירות התנועה שבא לכם – דברו בטלפון, תתאפרו, תאכלו, תקראו, תעשו ביד – בימני!
הנתיב השמאלי – למי שלא זוכר – הוא לעקיפה. אין לכם מה לחפש שם אלא אם כן אתם יותר מהירים מהמכונית שמימינכם. יותר מהירים, לא באותה מהירות.
גם אם אתם יותר מהירים ד"א (למי שזה עדיין לא ברור לו) ויש עוד מישהו מאחוריכם שהוא יותר מהיר מכם, רדו לימני – תנו לו לעקוף ואז תחזרו לשמאלי… מה דעתכם על זה? התחשבות… יש עוד אנשים על הכביש!
יש לכם מראות כדי שתוכלו לראות אותם – תשתמשו בהן.

כמובן שאם ננסה לדבר עם אחד מהמפגעים האלה נגיע לדיאלוג באותה רמה כמו זה המצוטט בהתחלה, ולפי החדשות אפשר גם ליותר גרוע ועם כלי נשק.
בקיצור – ישראלים: אתם ערימה של חארות סוציומטים.

זה החלק מה 90%.
שאר אוכלוסיית העולם כמובן יכולה להמחק בצורה הרבה יותר שרירותית מבחינתי.
כל מי שמתעקש עדיין להאמין ולקיים איזושהי דת יכול מבחינתי להיעלם.
אחרי שאלו ילכו כבר צמצמנו את הרוב לדעתי.
אח"כ יש עבריינים למיניהם (שרובם ממילא מאמינים, כמה פטתי, וימחקו בסעיף הקודם) ודי נסיים את העניין עם כמה פינישים לפי טעמי האישי.

זהו, מספיק מרמור להיום… מחר אני אספר לכם על האינסטלטור שאני רודפת אחריו כבר יומיים..
עוד חלק מהאוכלוסיה הנהדרת שלנו… חאפרים.

פף.. מיגרנה.
אני אומרת לכם – אין דבר שמדכא אותי יותר בבוקר ממיגרנה. חוסר אונים נוראי שכזה.
לקחת כדור? לא יודעת, אין לי מושג אם זה יעזור, אם לא.. מה זה שווה?
והבחילה הזו שנוספה היום.
שונאת להיות חלשה וחסרת אונים… במיוחד כשיש מספיק מה לעשות בעבודה ולא כזה אפשרי מבחינתי לשבת בבית.
כך קרה המצב וקיבלתם אותי גם פה, כי מיילים חייבים לבדוק, ולעדכן את האתר(ים) גם חייבים, ויש בעיה עם החנות אז יש התכתבות מיילים עם השירות. חגיגה.
חגיגה שלא מתאימה למצב הפדחת שלי כרגע.

אבל לא בשביל זה התחלתי לכתוב!
כן, זו היתה רק הקדמה.. (הזדמנות אחרונה לברוח)

עדיין פה? סבבה.
אז מה יש?

מישהו יודע שמאתמול אסור לעשן יותר בפאבים ובתי קפה בהולנד (ובעיקר – אמסטרדם!)?
אני יודעת שהחוק הזה מאד פופלרי בעולם היום, באמת.
אני גם מבינה למה יש אותו – מה שלא מפריע לי להיות מאד ממורמרת ממנו כמו כל מעשן שמפריעים לו לחיות.
אבל אני מבינה למה יש אותו. לא כל אחד בפאב או במסעדה צריך לשאוף את העשן שלי.
ניקוטין (ועטרן וכל החברים) זה מאד לא בריא ואם אני מעשנת את זה אני פוגעת באחר לידי.

עד כאן הכל מסתדר יופי עם הפילוסופיה האירופאית הידועה – אני עושה מה שבא לי כל עוד אני לא פוגע באף אחד.
מה שלא מסתדר לי הוא משהו די פשוט: כולם באים לקופישופ כדי לעשן (כל מי שיושב לפחות). כולם.
אין אחד שלא בא לעשן. גם מי שקונה לעצמו עוגיה מעשן. 
פה נופל החוק מבחינתי ונהיה לא רלוונטי. פה האכיפה נהיית שרירותית.
מדובר באוכלוסיה שבאה למקום למטרה מסויימת!

תארו לכם שמחר יחליטו שמיונז זה נורא נורא לא בריא – מאד. אז יחליטו לא למכור יותר במסעדות מיונז.
רק בסופר – מי שרוצה שיאכל בבית.
עכשיו תארו לכם שאתם הולכים למקדונלדס ואתם רוצים לעשות לכם שם את ה"רוטב מקדונלדס"
(קטשופ+מיונז ביחסים משתנים) אבל אומרים לכם שנכון שעד היום השתמשתם בהם ביחד, אבל אסור יותר.
אם אתם רוצים קחו את הארוחה עם הקטשופ, לכו לסופר, תקנו מיונז ותאכלו את זה בבית, או שתאכלו רק עם קטשופ.
אני שונאת קטשום לבד.

אני לא יודעת אם הבנתם את ההקשר, קשה לי כרגע למצוא משהו להשוות אליו, משהו שהערבוב של שני המרכיבים עקרוני בו כמו עם העישון. הנקודה נשארת אותה נקודה – אכיפת החוק גם על הקופישופס היא שרירותית, וזה רק כי אני נמנעת מלהגיד שגם שם יש לוביסטים מניאקים שרוצים לתקוע מקלות בגלגלי הג'אנג'ה.

הספד של חברה הולנדית (באנגלית, וטיפה הולנדית) על עניין הסיגריות בהולנד.
דקה דומיה.




נ.ב – מישהו שם לב שיש Favicon?
אה? אה? יופי הא… כל הכבוד לם. בקרוב האייקון עצמו ישתנה סביר להניח, למשהו יותר אישי.
כרגע למי שמעוניין אם תכנסו לעמוד ההרשמה תראו את האייקון בגדול (כך מובן יותר מה הוא )

רציתי להיות מסודרת, תמיד רציתי.
אף פעם זה לא יצא.

אפילו כאן אמרתי – יהיה סדר!
קודם סדר, אח"כ שטויות.. ככה אמורים לעשות, לא?
תכננתי על שעות ארוכות (יחסית) של חוסר מעש בעבודה, ועל קצת מוזה.

אבל כנראה מישהו ידע על התכנון הזה… ידע ולא אהב כלכך.
את התכנון תכננתי ביום חמישי, יום אחרון לשבוע בעבודה, ויום נחמד בצורה כללית.
ביום שישי הלך הגיר של האוטו (אחרי החלפת מנוע).
החמוד החליט לאותת על בעיה חשמלית קשה ומעבר לכך הוא לא היה פתוח למשא ומתן.
ביום שבת בערב עקצוצים קטנים באיזור המוח והגולגולת רמזו לי שמחר יהיה יום מיגרנתי וקשה – אבל לא נוותר!
ביום ראשון רציתי לקחת אותו למוסך – ככה יעשה איש מסודר..!
קמתי מוקדם בבוקר, נכנסתי לאוטו, הנעתי… ואז התחלתי לשמוע יללות קטנות בוקעות מדי פעם.. מיאו.. מיאו..
אחרי דקה בערך הבנתי שהיללות גם עוקבות אחרי, אז כנראה זה לא חתול שהיה לידי כשנכנסתי לאוטו,
אלא חתול בתוך האוטו.
תענוג לכל הדיעות.

מיד עצרתי בצד וניגשתי לכיוון היללות (כמובן מאחורה, מלמטה, כמה שיותר בקישקע של האוטו)
רבע שעה ביליתי שם בקולות מיאו, פססט ומצצצ וכלום! חתול לא יוצא.. מדי פעם מיאו, וגם זה כי הוא עושה טובה.
בסוף הוחלט לנסוע למוסך ששם יוציאו אותו בלחץ אויר (ותודה לאנשים ברחוב על רעיונות שכאלה).
אני מצהירה כאן ועכשיו – לא נסעתם כמו שצריך באוטו עד שלא נסעתם עם חתול במנוע שעושה לכם מיאו
לפי מהירות הנסיעה וכמות הפניות.

קאט למוסך – שלום, יש לי שתי בעיות. האחת היא חתול במנוע, והשניה היא שהלך הגיר.
אחרי סיפור קצר של פקידת הקבלה על איך פעם בא לפה מישהו עם חתול במנוע, שישר אחרי החילוץ עבר לתוך המנוע של האוטו שלה, ואז עד שהיא הוציאה אותו משם היא נסעה קצת לראות אם הוא יצא ואז דרסה אותו,
התחילו מאמצי השכנוע של באי המוסך לגרום לחתול לצאת (ע"ע גבינה, מיצמוצים וכו').

כך חלפה לה עוד שעה מחיי.

לעבודה כבר התקשרתי להודיע שאני תקועה במוסך, ואגיע יותר מאוחר, למרות שדי ידעתי שלהגיע אני כבר לא אגיע,
וקודם כל נראה שאני יוצאת בשלום (=בלי התמוטטות עצבים) מהיום הזה.

חצי שעה אחרי זה (שעה לחתול + חצי שעה לגיר של האוטו) לוקח אותי מר מוסכניק הצידה ומודיע לי בכובד ראש על פטירתו של הגיר, ובאותה נשימה מציע לי שלל מחירים וצורות להחלפתו.

…קאט אלי עם האוטו במוסך אחר לגמרי, אצל זה שהחליף לנו את המנוע, ואחרי איסוף לפטופ מאייבורי
(כן כן, לא קשור, אבל קרה בדרך, הרי לדפוק את הגיר יותר כבר אי אפשר אז למה לא לעשות סידור אחרון
לפני שאני נפרדת מהתחבורה לכמה ימים?) – ואומר לנו האיש – אל דאגה, מחר יהיה מוכן!
יופי! מחר יהיה מוכן, אחלה הצעת מחיר, אני הולכת הביתה לנוח – נראה כאילו נגמר בטוב..

אז אמנם האוטו לא היה מוכן למחרת, אלא למחרתיים (היום היום! יש אוטו! די לרכבת והאוטובוס!)
ואני לא נחתי שניה עוד מאז
(שלושה ימים אנד קאונטינג) כי הייתי עסוקה בהתקנות והגדרות לאותו לפטופ ארור שהוא בכלל לא בשבילי,
וכשאהובתי הלכה לאסוף את האוטו היא שכחה לקחת את הכרטיס אשראי,
ובעבודה שלי החליטו פתאום מיום ראשון שכן יש עבודה אז לכבוד המיגרנה רק טחנתי מסך מחשב – אז מה!?

אני עדיין אהיה בנאדם מסודר!
התכנונים לעתיד נותרו בעינים – אחרי כל המשחקים (או לפחות חלק) אני אעלה פוסט תודה לכל אותם אלו
שלמדתי ולקחתי מהם (רעיונות ערכות וכו') – כי חשוב לפרגן.

אחרי זה אפשר יהיה להמשיך רגוע..

כן זהו עוד משחק מלים מתוחכם להפליא על המלה מיגרנה.
כמה שאנחנו אוהבים את מיגרנה… (זה גם בערך מרגיש כאילו מטוס קרב החליט להמריא לכם בתוך הראש)

תחושה עזה של ייאוש מלווה לעיתים את התקף המיגרנה, או ממלאת את הזמן שבין ההתקפים. זוהי אחת מתופעות הלוואי הפחות מדוברות אך היותר מכאיבות של המיגרנה.

אחד מהדברים הכי קשים במיגרנה, לדעתי, היא תחושת הייאוש שמתלווה אליה לעיתים. בין מיגרנות, ישנו לפעמים הפחד מהמיגרנה הבאה – במיוחד אצל מי שסובל ממיגרנות באופן יומיומי, או קרוב לזה. הפחד הזה מתגבר כשמיגרנה מתחילה ומתעצם כשהיא מוסיפה להתקדם והופכת להתקף במלוא תפארתו, ששום דבר לא מצליח לעצור אותו. וכשנגמר הפחד, מה שנשאר הוא הייאוש.

בואו נגיד לכם ככה, יש משהו בדבריו.. הציטוט הנ"ל לקוח מהאתר מיגרנה 101, שעד כמה שניתן להגדיר אותו
ככה – הוא מקור של הנאה לסובלים ממיגרנות. כתוב בעברית, מלא בהצעות לתרופות, להקלות על התופעה,
הסברים, מאמרים.. מעניין כמובן – למי שיש לו..
ולא נעבור הלאה בלי מה שיכול להיות Bright side בנושא -

אם אתם סובלים ממיגרנות בתדירות גבוהה יש סיכוי טוב שהן גורמות לשינויים במבנה המוח שלכם. זו לא ממש סיבה לדאגה, ויש אפילו נקודת אור: ייתכן שזה מקטין את הסיכויים שלכם ללקות במחלות כמו אלצהיימר וטרשת נפוצה.

אז כן היה תענוג להרים את הראש בבוקר ותוך 3 שניות לגלות שזו היתה טעות קשה. מאד.
לרוץ לשירותים (ולהבין שגם לרוץ זו טעות), לנסות להכניס את האסלה לפוקוס כדי להצליח לקלוע אליה
את מה שהבחילה הנוראית הזו רוצה להוציא. אין נורא כמו לקום ככה, ושום כדור לא עוזר, ורוב האנשים לא מבינים.

בכל מקרה, אני מתיימרת להיות אופטימית, אז הרי שאר החדשות (כמה שיהיה לי כח, אתם עושים לי להרגיש רע..
טוב לא אתם, המסך, נו תחזרו.. )

אח שלי התגייס לצה"ל במזל טוב ביום ראשון שעבר. לא בדיוק התגייס, מר גאון הדור הולך להיות בקורס של כמה
חודשים, ואז בעזרת החברים החדשים שלו לצאת להשתלט על העולם. במדים. אולי. בינתיים הבחור מרוצה
אומר שלומד המון על כל החברים הטובים מסביב שרוצים להרוג אותנו, ואני פחות מרוצה כי יש לי פחות מה לקרוא..

הפסקת חשמל סוררת שלחה את הטלויזיה שלי לאבדון. את הטלויזיה והממיר בעצם, אבל את הממיר החלפנו יום אחרי
והטלויזיה.. יקח זמן. בינתיים יש אחת אחרת 21 אינצ' – אלוהים היא נראית קטנה פתאום – עד שתחזור השניה.
מעניין אם אני יכולה לקבל על זה איזשהו פיצוי מחברת החשמל.. זו היתה קפיצת חשמל שלהם הרי.. הם מאד לא יציבים
פה – למה ה 29 אינצ' שלי צריכה לסבול!?
בכל מקרה יהיה להם איזה תירוץ בטח.. זה חורף, זה בגלל המזג אויר (ומה, זה חורף ראשון כאן?), הוא גורם
לקפיצות (אה, אז החשמל בעצם מפחד מהרוח..), זו הצריכה הגבוהה (שוב, חורף ראשון, מסכנים, לא יכלו
להיערך מראש…) שגורמת לעומסים שגורמים לקפיצות שגורמים למכשירי החשמל שלהם להשרף מבפנים
במקרה הטוב ולשרוף את הבית במקרה הרע.
לא אשמתם. עצם זה שהם מחזיקים את המדינה בביצה הימנית לא קשור לנושא כרגע, והם לא זורקים עלינו
זין רק בגלל שהם יכולים. פוי.

..מוזר-קודם כל מוזר קצת לכתוב בעברית. לי..
מוזר גם שאין פה סמיילים.. הייתי בטוחה שהיו אבל מוזר, כל האווירה, המצב רוח, ההרגשה… מוזר..
אולי זו המנוחה שאחרי הרעש הגדול.
אולי השקט שלפני הסערה.. שונאת את הביטוי הזה אבל מה לעשות, לא הייתם מבינים הקרש שלפני המנסרה..
אולי זה קשור לסיגריה השמנמנה והחביבה שאני מחזיקה כרגע ביד.

אולי אחרי כל הסוף שבוע הזה המוח שלי בהתאוששות
למרות שאני לא מרגישה האטה בקצב.. רק בקצב הדם הזורם אולי, המיגרנה השתפרה פלאים… לפחות זה.
המחשבות… נבלות רצות טסות. לא מתחשבות בכלום.
סוציומטיות כמו הבעלים.

אבל זה מתבקש לא?

מוזר.. מוזר לכתוב בעברית.
מצד שני, באנגלית אני מקללת יותר, אז אולי עדיף

פעם היו לי מלים להכל, תמיד, מתי שרציתי ואיך שרציתי. נראה שהן יצאו לטיול.
או שנמאס להן כולן לשבת במקום אחד והן החליטו להתפזר. בכל מקרה אצלי הן לא.

וכן, גם זה מוזר…!!!