חדי העיון ובעלי הסיבולת מביניכם אולי שמו לב בעבר, שפה בעצם יושבים להם שלושה בלוגים (לפחות.. יש סיכוי שייבאתי כמה פוסטים פה ושם מפלטפורמות חברתיות חינמיות למיניהן). כל פעם שעשיתי שינוי כלשהו, או אחד מהמעברים האהובים עלי כלכך העברתי יחד איתי את מה שהיה במקום הישן, והמשכתי משם.

הפעם החלטתי לסגור כאן.

כל מה שכתוב כאן ישאר בתור ארכיון (חוץ מפוסטים בודדים שהועברו ואולי יועלו למקום החדש בעתיד), וסביר להניח שהוא יעמוד פה לנצח
הפעם החלטתי שאני רוצה חדש חדש. רוצה להתחיל ה-כל מחדש.
זה לא שאני מתכננת איזשהו שינוי נושא דרסטי, או משהו שכזה, לא.

פשוט.. רוצה מחדש.
כבר משחקת שם כמה ימים עם ערכת הנושא והתוספים, לאט לאט.. עוד האודות המקורי והפוסט של שלום עולם עם התגובה
מתנוססים שם (בושה, כן), אבל לפחות עשיתי שלא יאונדקס בינתיים… פדיחה.
מה שכן, כבר יש ארבעה מנויים לפיד, ועשרות מבקרים, מה נסגר אתכם?

זה הסוף של פה, וההתחלה של שם

בסוף אני אכתוב שם משהו. קשה להתחיל

נראה כאילו נפל הפור. ככה זה תמיד, כשמתחילים קשה להפסיק, ולכן אני מודיעה מראש – צפו למעבר דירה.

הבלוג צפוי לעבור בימים הקרובים לביתו החדש במגונה.קום, במזל טוב, שמחה, צהלה, ותקווה מלאה שלפחות כמה שנים יעברו
עד שאחוש שוב את הגירוד המוכר הזה של הצורך בשינוי והתחלה חדשה.
בהתחלה ניסיתי הרגל.קום אבל היה תפוס, וכך גם מגו.נט למיטב זכרוני, אבל אני מרוצה מהקום הנוכחי. כן, בא לי קום.
זה הזמן והמקום לומר – אם למישהו יש רעיון יותר טוב לשם לבלוג, או לדומיין לט הים (אור הר) סטפ פורוורד.
על השם כמובן לייצג את האישיות המיוחדת\עוינת\נוירוטית שלי וכאלה..

כרגע אני מחפשת עיצוב שאני אוהב.. יש כמה על הכוונת, אבל לא משהו שבאמת פוגע.
נראה, אולי אני אמצא משהו שאני אוהבת לתרגם.. גם זה יעבוד.

לקח לי כמעט שבוע לתקן תקלה בבלוג.
התקלה נגרמה בגלל תוסף שנראה כאילו איבד שפיות, פשוט כל פעם שניסיתי להתחבר לניהול קיבלתי תקלת SQL

פעם ראשונה שזה קרה אמרתי את מה שכל תולעת מחשבים טובה היתה אומרת (לדעתי) – זה רק חלום, אם אני אנסה מחר זה כבר לא יקרה..
אז מחר בא..אבל אני לא.
קצת מרה שחורה, ומה לעשות הופה אין זמן לשבת לחשוב קצת, והנה להם פתאום 5 טיוטות חדשות בלוח הבקרה.
לא מזמן (והרבה פעמים לפני, אבל בצורה הרבה יותר מודחקת) התלוננתי על עצמי שאני באה וכותבת מה שיוצא (כן. כמו עכשיו..),
אז התחלתי להשתמש בטיוטות, לראות האם אני אוכל לקחת מחשבה משבוע שעבר ולהמשיך אותה.
זה לא עבד.
לא בגלל חוסר יכולת להמשיך את המחשבה, כן בגלל אבדן עניין במחשבה באחת הפעמים, ובשאר הזמן פשוט כי לא באתי.

אז איפה התחלתי – לקח לי שבוע לתקן תקלה בבלוג.
תביאו עטים, כי מהות התיקון די חשובה.
מוכנים?
בטוח?
אז ככה – נכנסתי לשרת ופשוט מחקתי את התיקיה עם התוסף
תוקן!

הספקתם לרשום?  יש לי את זה לפי ראשי פרקים אם מישהו צריך..

אני רוצה להיות נמלה.
לצערי אני חרגול, אבל רוצה להיות נמלה.

מצאתי את עצמי בשתיים בצהרים, אחרי ערימות של QA, אחרי מיילים וטלפונים לכמה לקוחות, שני מתכנתים, ובוסית אחת
ללא עבודה. זהו, נגמר.. עד המייל הבא.. חופש.

וזה לא שאין לי מה לעשות, אני רוצה לקרוא, יש הרבה מה. צריך לחפש ולמצוא מאמרים ולקרוא..
צריך גם לכתוב. הרבה.
אבל זה בשבילי, ולא בשביל אחרים.. ואני חרגול.

ובנימה אופטימית – סוף סוף העיפו את המכשפה מהמזרח (אירופה,ליתר דיוק פולין), ואני כבר חשבתי שאני אצטרך לקנות כדורים נגד בחילות.

אז אני מניחה שכולם כבר שמעו על התפיסה של מר גואל רצון.
מרחוק , או יותר נכון אם נקרא את דיווחי המשטרה, הכל נשמע קרוב למושלם:

- אנחנו עוקבים אחריו כבר שנים, ורק מחכים להזדמנות לקפוץ עליו מהרגע שקיבלנו דיווחים.
– בשנת 2000 עוד לא יכלנו לקפוץ עליו. נאלצנו לזנוח את החקירה, רק לבינתיים.
– אל תדאגו העובדות הסוציאליות שלנו המשיכו לחקור במרץ את המורות של הילדים בבתי הספר. זה לא שהזנחנו.
– סוף סוף בשנת 2009 הגיעה אחת מהנשים שלו להתלונן על המצב.
..למזלה בשנת 2006 הועבר חוק האוסר סחר בנשים ועבדות, אז יכלנו סוף כל סוף לעשות משהו בנוגע לתלונה שלה.
– עשינו חקירת בזק מעמיקה להפליא במשך ארבע שנים והופה תפסנו אותו על תחילת העשור החדש – תותחים אנחנו
– אפילו הדבקנו לו אישום יצירתי.. סססה גברים.

…אמנם קיבלנו תלונות ודיווחים על עבירות מין, סרסור, ועוד ירקות, מכל מיני מקורות ליד מתחמי המגורים שלהם
(כן מתחמי מגורים של שבט רצון) אבל פשוט לא היה אז בשנת 2000 חוק ספציפי לעבירות האלו שאפשר לנו לקפוץ עליו.
אה, לא, על זה לא מדברים.  קלינגר כתב על הנושא, מאד לעניין לדעתי. מתאים לנו.
כרגיל עטפו לנו בעטיפה יפה מבצע שיכול היה להתבצע הרבה לפני ובצורה הרבה יותר טובה.

בתפקיד האתנחתא הקומית: לגואל רצון יש טוויטר.

אני מרגישה (עוד) שינוי שם בלוג מגיע. יקח לי תקופה לחשוב על זה, אבל בסוף זה בטח יגיע.
אני מקווה שיום אחד אני אחליט על משהו סופי.
כרגיל יש לי זכרון עמום של דברים שהיה לי מה להגיד לגביהם, אבל אני מדברת רק כשאני לבד.
אני מקווה שמתישהו אני אתחיל להשתמש בטיוטות.