קבלו פוסט אורח באדיבות אפי פוקס, הקודח הידוע, שהסכים בטובו לתרום מפרי עטו לבלוגי הקט..
באמצע דצמבר בלב סערה במשלוש הגבולות ניצבים להם שלושה מוצבים, ירדני, סורי, וישראלי.
שני נהרות, במובן המזרח תיכוני שלהם, מתמזגים להם, ומעליהם נישאים הרים ומצוקים מלאי ירוק.
בכל מוצב משקפות, בכל מוצב חיילים, כולם שם כדי לוודא שכולם לא עושים שום דבר ולכולם קר, במובן המזרח התיכוני של המילה, כמובן.
"חמ"ל כאן תצפית" נשמע קול בטלפון, "טלה נתפס ברשת התיל של המוצב. כבר שעה שהוא פועה, והוא רק מסתבך יותר ויותר, מה עושים?".
ממרום התצפית ובמורד המצוק, ראיתי שה סורי תמים, במובן המזרח תיכוני של המילה נלחם ומסתבך ומסתבך ונלחם, בגדר שננעצת וסוגרת על פרוותו.
דווקא עכשיו, בגשם שוטף, דווקא כמה שעות לפני שאסע לביתי, לכוד בגדר החיצונית של המוצב ופועה בצליל הכי אנושי ועצוב שבעל חיים יכול לייצר. תהודת פעיות השבר שלו בוודאי נשמעו למרחק, אצל הירדנים, אצל הסורים ואצל הרועה והעדר שנטשוהו.
"מבקש אישור לצאת עם שני חיילים אל מחוץ למוצב לחלץ אותו, או לכל הפחות לגאול אותו ביריה" ניסיתי את מזלו. "אין כזה דבר", השיב את המובן מאליו הקול הסמכותי שבצד השני, "אתה לא חוצה גדר ולא מוציא כדור במקום כל כך רגיש, יש שם מוקשים, וסורים וירדנים והוא בטח ישתחרר לבד, תן לו, הוא ישתחרר אני אומר לך" הסמכותי לא יערער את הכלום, ואם יעקד לכך שה, לא יהיה סמלי מזה.
השה בוכה, כבר כנוע וחסר תנועה, בוודאי לא מבין שהמקום האחרון בעולם שכדאי לך להיות תקוע בו זה פה, במשלוש הגבולות, איפה שהכלום חייב לקרות. ניסיתי את מזלו שוב "הוא לא ישתחרר מעצמו אני אומר לך, והתצפיתן שלי, במקום לעסוק במשימתו, עסוק בשה הזה, שלא יחזיק מעמד עוד הרבה".
"אני אגיד לחטיבה, אולי הם ישלחו מישהו מההנדסה" הוא השיב בסמכותיות ובנימה של רחמים, אך ידע כמוני, שאף אחד לא יצא בסערה הזו למקום שכזה בשביל שה. בכל זאת, זה שה זה.
וכך, באמצע דצמבר, בלב יום גשום במשולש הגבולות, היכן שמתמזגים נחלים, במובן הים תיכוני שלהם, ומוריקות הגבעות, במובן הים תיכוני שלהן, נקלע לו שה, סורי, תמים, במובן הים תיכוני של המילה, ללב משמעותו של הסכם השלום והפסקת האש, במובן הים תיכוני של אלה.
"איזה טמטום" אמר התצפיתן, בעוד שאני, הוא והטבח, התבוננו זה בזה וזה בשה, וקינח "נפלה עלינו עז, הא?".
הטבח, שתוכניתו הראשונה לערוך ערב פלוגה מבשר עיזים עוד הלילה נפסלה, נתן את דעתו המקצועית על המוצב הביא איתו כפפות עבודה לטיפול בגדרות תיל, ושתי צבתות ואמר "אני לא חושב שהיא מחוץ למוצב, לדעתי היא בפנים, היא בתוך המוצב".
הבטתי עליו ועל השה, והבנתי את שאמר ואת שלא אמר. "כן, גם אני חושב שהיא בפנים, תביטו לוודא שאין פה מלכוד או תצפית, ותמתינו, אני מיד אחזור".
ובמשך חצי שעה מזרח תיכונית מיוזעת וגשומה, עם סכין מהמזרח הרחוק, בעדינות מזרח תיכונית חתכתי את שערו השחור של השה, שהיה להזכיר, בתוך המוצב, יאמת זאת הטבח והשה, שכבר לא יכול היה לעמוד על רגליו, הורם על הכתפיים, הועבר למעבר הגדר ונשלח אחר כבוד לחפש את עדרו במרחבי המשולש. עד שדילג לצד הסורי, בחזרה לרועו.
"אתה רואה? סתם דאגת, בסוף הוא השתחרר מעצמו, כמו שאמרו לך." חייך אליי הטבח. חיוך מזרח תיכוני שכזה.
