אני רוצה להיות נמלה.
לצערי אני חרגול, אבל רוצה להיות נמלה.

מצאתי את עצמי בשתיים בצהרים, אחרי ערימות של QA, אחרי מיילים וטלפונים לכמה לקוחות, שני מתכנתים, ובוסית אחת
ללא עבודה. זהו, נגמר.. עד המייל הבא.. חופש.

וזה לא שאין לי מה לעשות, אני רוצה לקרוא, יש הרבה מה. צריך לחפש ולמצוא מאמרים ולקרוא..
צריך גם לכתוב. הרבה.
אבל זה בשבילי, ולא בשביל אחרים.. ואני חרגול.

ובנימה אופטימית – סוף סוף העיפו את המכשפה מהמזרח (אירופה,ליתר דיוק פולין), ואני כבר חשבתי שאני אצטרך לקנות כדורים נגד בחילות.

אני כבר כמה ימים מסתובבת עם חלקי פוסטים בראש, שלא מתחברים לכדי אחד שלם.
אני חווה תופעה חדשה בימים האחרונים, אחת כזו שלא נאלצתי להתמודד איתה בעבר, ובמיוחד לא בעבודה – שיפוצים.

משפצים את הבית שמולי וזה גורם לי לרצות לעשות דברים אלימים.
אני ידועה בתור אחת שאפילו ציפורי הבוקר גורמות לה לחוסר יציבות נפשית, אז מקדחות? מערבלי בטון?? צעקות בערבית?!
איך בנאדם אמור לשבת ולהתרכז בכתיבה, בשיחות ובצורה כללית בחיים עם הקדיחה הבלתי פוסקת הזו בכלל לא ברור לי.
לא בלתי פוסקת, מתישהו בין חמש לשבע בערב הם הולכים.
צריכה לעשות מחקר מלים על אתר אחד, לכתוב לכמה אחרים, להגיש, לרשת, לקדם..
בשביל כתיבה שיווקית צריך השראה שיווקית, צריך לקרוא קצת, לחשוב קצת, להרהר..  והם אומרים שזה יקח עשרה חודשים.
עשרה חודשים!
אולי זה יהיה ניסוי מעניין, לראות כמה זמן יקח לי עד שאחרון הפיוזים שלי יקפוץ, או עד שהרעש הזה יתרכב לו אל תוך רעשי חיי
ואז אני כבר לא אשמע אותו.. האופציה השניה מסוכנת ביותר – אולי כשהם ילכו פתאום יחסר לי הרעש?
אולי אני בכלל אמציא מן בועה שכזו לכלוא אותם בתוכה שלא יפריעו עם הרעש, ואז רק ישאר להתמודד עם המשאיות והנזק
לפינת הרחוב ללא מוצא הקטן שלנו שהפך פתאום לאתר בניה.

עכשיו הדוור כבר לא יאלץ לתקוע את המכתבים בין העצים של השער, והמכתבים כבר לא ירטבו עד מחק דיו מהגשם.
יופי.

יש לי היום יום הולדת בתאריך העברי, כיף שזה נר ראשון.
מחר (או לפי השעון מאוחר יותר היום) הולכים לחגוג לאח שלי יום הולדת לועזי (או – אמיתי) על ידי אכילת (טריפת\גריסת) נתחי בשר
גדולים ומשובחים בקאסה דו ברזיל בראשון.. אין כמו בשר ויין לחגוג יום הולדת כמו שצריך.

נסחפתי למשחק החדש בפייסבוק הנקרא בחיבה עולם הקפה … אולי לא כזה חדש, אבל התאפקתי הרבה זמן
(זמן = כמות העדכונים בנושא שיש מחברים) לפני שבדקתי אותו. המסקנה היתה מאכזבת, שהוא ב-ד-י-ו-ק כמו המשחק
שממילא הייתי מכורה אליו – עיר המסעדות (תרגום זה נורא), רק מנוע שונה. אפילו העיצובים של המסעדות דומים בצורה מחשידה.
סליחה.. ה"חדש" הוא בית קפה..
לא מגישים שם קפה. בכלל, אין שתיה שם.. לפחות במסעדות יש שתיה. גם כן קפה.
אבל, נסחפתי.

מיותר (או שלא) לציין שעקב עבודתי יש לי מספר פרופילים בפייסבוק, שגם להם פתחתי מסעדות… או בתי קפה.
כמו שאמרתי כבר אינספור פעמים לפני כן – המצב בכי רע. כלומר, אם תשאלו אותי הוא מצוין.. אבל באמת, אין משהו מעניין לדבר עליו??

אה, כן, היתה היום ההפגנה, או מצעד זכויות האדם הראשון בישראל, שהוכתר כהצלחה (מבחינת זה שהגיעו אנשים לפחות).
נראה אם זה יצליח לשנות משהו במדינה המרקיבה שלנו.

ושוב אני מוצאת את עצמי פה, לאחר הפסקה.. הפסקונת.
מרגישה פשוט יבשה.. כמו צנון ביום רע. כמו ענב מושפל (צימוק כנראה).. יבשה.

שוב חשבתי על זה, ושוב אני רואה שדווקא בזמנים הרעים/ כשאין לי מה לעשות אני כמעט לא פה.
דווקא כשיש מעל הראש, אני מוצאת זמן לכתוב.
עכשיו מה?
לימודי לינוקס – סיימתי – מתכוננת למבחני הסמכה.
עבודה – כבר אין. כמו שתיארתי לעצמי מראש בערך בתקופה הזו הם יחליטו (החליטו) שאין בי יותר צורך.. הכושי עשה את שלו (דאג לסדר להם את כל תחום הרשת והאינטרנט/ארגן להם את ההזמנות מהאתרים/סידר וחידש דומיינים/בנה אתרים חדשים לפי הצורך המשתנה כל דקה וחצי) – הכושי יכול ללכת.
אני לא אגיד שאני מרגישה רע על זה שדחיתי בשבוע כמעט את ההגעה שלי לשם להעביר להם הדרכות על כל החומר הזה (כי למה שמישהו שם ידע טיפה בנושא) כי אני לא!
נכון, גם אני תכננתי בדיוק את אותו מהלך, אבל תכננתי אותו לשבוע אחרי, כלומר ל-השבוע בערך… ככה שאהיה אחרי מבחני ההסמכה של הלינוקס, ובחיפוש עבודה. לצערי הם הקדימו אותי, וקצת הכניסו אותי להלם אז חיפוש העבודה התחיל לפני המבחנים.. בקטנה, אבל זה דחה לי את תחילת החזרה על החומר. כל מי שאני מכירה ועובד בזה אומר לי שמספיק שיש לי לינוקס על המחשב כמה שנים טובות וכל השאר זה בולשיט.. כי כמה אנשים כבר יודעים לדבר עם המערכת הזו בארץ? (בערך מס' האנשים שיודעים לנהוג – ולא בהתאמה). אני מקווה שהם צודקים.

עכשיו בואו נגיע לנקודה האמיתית – חוסר העבודה, או יותר נכון כמות הזמן שאני בבית, שגדלה באופן משמעותי פשוט מונעת ממני להתקרב לכאן. או במלים אחרות – חברה שלי, אשתי, יפתי, שיושבת לי על המחשב רוב היום כי היא בחופש מהאונ' מונעת ממני להתקרב לכאן. לא רק זה – עצם זה שאני לא לבד בבית זה מה שמונע ממני לשבת ולזיין לכם את השכל בכמויות רציניות (או!). יש אלה שיגידו תודה, ויש אלה שיגידו 'נקניקה תתמודדי', אבל תרצו או לא – זו הסיבה.

ודי עם ההקדמה!
יום שישי היום, אז אין לימודים ויש בירה.
ומכיוון שאני יבשה כמו צימוק כמו שאמרתי, מה עוד יש? אכן כן – פרק של ליזי!

כמו שאיימתי קודם, למען ההפצה חסרת הבושה יכנסו לפה פרקים של ליזי הישר מהאתר של ליזי
וכמובן מי שעדיין לא נכנסה להכיר אותה לעומק נא לבוש בצד. בצד בצד יותר. יופי.

חלק ראשון: פרק 1-5

סופ"ש נעים

*ד"א – אם מישהו מכיר מישהו שצריך אדמין לינוקס נא להשאיר איזה ציוץ.. פרסים למשתתפים *

וכבר וורדפרס 2.6.1 בשטח…
הפעם העדכון עבר חלק לגמרי, כולל עדכון מסד הנתונים, אבל עדיין עדכוני וורדפרס מהלוח בקרה
נשארו בימי ה – 2.5.1 …משהו מסריח בממלכה? או שסתם שיחקתי קצת יותר מדי?

יש אלו מכם שאולי שמו לב שהאתר לא היה פה למשך יומיים.. שוב נחזור ל"משחקת יותר מדי".
החלטתי לבדוק אצל שירות האירוח שלי DreamHost כל מיני דברים, כמו למשל להשתמש בכתובת דומיין אחרת שתעשה רידיירקט לכאן, אבל שלא יראו את הכתובת משתנה.
אני יודעת שזה אמור להיות פשוט… עכשיו אני גם יודעת שלעשות דברים שקשורים לוורדפרס תוך כדי עבודה שבמקרה גם היא על טהרת הוורדפרס יכול לגרום לבלבולים (עיין ערך פוסט מבולגן קודם).
עדיין לא ברור לי מה עשיתי שם, אבל התקלה קרתה כשבעצם ביטלתי את השינוי, ולא שמתי לב שאני צריכה לחדש את מה שהיה קודם, איכשהו החלטתי שזה יקח 24 שעות וזה יחזור לבד… אולי הייתי צריכה באמת לקרוא עד הסוף את ההודעה הירוקה זוהרת שהיתה שם אחרי שביטלתי את השינויים שלי.. העיקר שהאתר שבניתי לעבודה רץ כמו שצריך ( או שאומרים כמו בולט בימינו..?)

…נקווה שוורדפרס 2.6.2 (שבטח יצא עוד יומיים) ילך יותר חלק.
אולי אם אני אמנע מלעשות כמה דברים במקביל על אותו שרת מסכן זה יהיה ככה..

מידע מסווג: בסופ"ש שעבר חוויתי משהו חדש, שעוד לא יצא לי לחוות – ממש הייתי על סף דמעות מזה שהפסדתי שיעור. זה עוד לא קרה לי, ולא משנה מה היה השיעור. כנראה הפעם בגלל שהיה אמור להיות תרגול מקיף של מה שלמדנו בלינוקס עד כה (גם הפסדתי כמה שיעורים בגלל מחלה) וממש ממש ממש רציתי להיות שם, נגרמה התגובה הנ"ל…
אין מסתכל יותר מזה, אבל לפחות זה אומר שחזרתי בזמן הביתה כדי לראות משחק כדוריד נשים מ-צ-ו-י-ן!
כיף באולימפיאדה הזו, משדרים הרבה כדוריד… חבל שלא תמיד בערוצים שיש לי אבל מה כבר אפשר לבקש
כשאת לא משלמת בכלל על כל מה שאת רואה..

זהו לבינתיים, זמן הוא לא משהו שיש לי הרבה ממנו לאחרונה. עדיין לא מוצאת שם שימצא חן בעיני לבלוג הזה. קשה.. אולי כדאי לי לחזור לעשן קצת, שתהיה השראה
גיליתי גם את המלה וולוג – וידאו לוג למי שמתעניין, שמעצבנת אותי בצורה קצת קיצונית. עד כדי צמרור קל כל פעם שאני שומעת אותה. אתם אומרים אולי כדאי להפסיק לראות תכניות ריאליטי רמה ז' שבהן אומרים את המלה הזו ואתם אולי צודקים אבל מצד שני גם המלה "בלוג" עושה לי טיפה חום..

עד כאן מהכפר האולימפי בחדרה, לם.