קבלו פוסט אורח באדיבות אפי פוקס, הקודח הידוע, שהסכים בטובו לתרום מפרי עטו לבלוגי הקט..

באמצע דצמבר בלב סערה במשלוש הגבולות ניצבים להם שלושה מוצבים, ירדני, סורי, וישראלי.
שני נהרות, במובן המזרח תיכוני שלהם, מתמזגים להם, ומעליהם נישאים הרים ומצוקים מלאי ירוק.
בכל מוצב משקפות, בכל מוצב חיילים, כולם שם כדי לוודא שכולם לא עושים שום דבר ולכולם קר, במובן המזרח התיכוני של המילה, כמובן.

"חמ"ל כאן תצפית" נשמע קול בטלפון, "טלה נתפס ברשת התיל של המוצב. כבר שעה שהוא פועה, והוא רק מסתבך יותר ויותר, מה עושים?".

ממרום התצפית ובמורד המצוק, ראיתי שה סורי תמים, במובן המזרח תיכוני של המילה נלחם ומסתבך ומסתבך ונלחם, בגדר שננעצת וסוגרת על פרוותו.
דווקא עכשיו, בגשם שוטף, דווקא כמה שעות לפני שאסע לביתי, לכוד בגדר החיצונית של המוצב ופועה בצליל הכי אנושי ועצוב שבעל חיים יכול לייצר. תהודת פעיות השבר שלו בוודאי נשמעו למרחק, אצל הירדנים, אצל הסורים ואצל הרועה והעדר שנטשוהו.

"מבקש אישור לצאת עם שני חיילים אל מחוץ למוצב לחלץ אותו, או לכל הפחות לגאול אותו ביריה" ניסיתי את מזלו. "אין כזה דבר", השיב את המובן מאליו הקול הסמכותי שבצד השני, "אתה לא חוצה גדר ולא מוציא כדור במקום כל כך רגיש, יש שם מוקשים, וסורים וירדנים והוא בטח ישתחרר לבד, תן לו, הוא ישתחרר אני אומר לך" הסמכותי לא יערער את הכלום, ואם יעקד לכך שה, לא יהיה סמלי מזה.
השה בוכה, כבר כנוע וחסר תנועה, בוודאי לא מבין שהמקום האחרון בעולם שכדאי לך להיות תקוע בו זה פה, במשלוש הגבולות, איפה שהכלום חייב לקרות. ניסיתי את מזלו שוב "הוא לא ישתחרר מעצמו אני אומר לך, והתצפיתן שלי, במקום לעסוק במשימתו, עסוק בשה הזה, שלא יחזיק מעמד עוד הרבה".
"אני אגיד לחטיבה, אולי הם ישלחו מישהו מההנדסה" הוא השיב בסמכותיות ובנימה של רחמים, אך ידע כמוני, שאף אחד לא יצא בסערה הזו למקום שכזה בשביל שה. בכל זאת, זה שה זה.

וכך, באמצע דצמבר, בלב יום גשום במשולש הגבולות, היכן שמתמזגים נחלים, במובן הים תיכוני שלהם, ומוריקות הגבעות, במובן הים תיכוני שלהן, נקלע לו שה, סורי, תמים, במובן הים תיכוני של המילה, ללב משמעותו של הסכם השלום והפסקת האש, במובן הים תיכוני של אלה.
"איזה טמטום" אמר התצפיתן, בעוד שאני, הוא והטבח, התבוננו זה בזה וזה בשה, וקינח "נפלה עלינו עז, הא?".
הטבח, שתוכניתו הראשונה לערוך ערב פלוגה מבשר עיזים עוד הלילה נפסלה, נתן את דעתו המקצועית על המוצב הביא איתו כפפות עבודה לטיפול בגדרות תיל, ושתי צבתות ואמר "אני לא חושב שהיא מחוץ למוצב, לדעתי היא בפנים, היא בתוך המוצב".
הבטתי עליו ועל השה, והבנתי את שאמר ואת שלא אמר. "כן, גם אני חושב שהיא בפנים, תביטו לוודא שאין פה מלכוד או תצפית, ותמתינו, אני מיד אחזור".

ובמשך חצי שעה מזרח תיכונית מיוזעת וגשומה, עם סכין מהמזרח הרחוק, בעדינות מזרח תיכונית חתכתי את שערו השחור של השה, שהיה להזכיר, בתוך המוצב, יאמת זאת הטבח והשה, שכבר לא יכול היה לעמוד על רגליו, הורם על הכתפיים, הועבר למעבר הגדר ונשלח אחר כבוד לחפש את עדרו במרחבי המשולש. עד שדילג לצד הסורי, בחזרה לרועו.

"אתה רואה? סתם דאגת, בסוף הוא השתחרר מעצמו, כמו שאמרו לך." חייך אליי הטבח. חיוך מזרח תיכוני שכזה.

אני רוצה להיות נמלה.
לצערי אני חרגול, אבל רוצה להיות נמלה.

מצאתי את עצמי בשתיים בצהרים, אחרי ערימות של QA, אחרי מיילים וטלפונים לכמה לקוחות, שני מתכנתים, ובוסית אחת
ללא עבודה. זהו, נגמר.. עד המייל הבא.. חופש.

וזה לא שאין לי מה לעשות, אני רוצה לקרוא, יש הרבה מה. צריך לחפש ולמצוא מאמרים ולקרוא..
צריך גם לכתוב. הרבה.
אבל זה בשבילי, ולא בשביל אחרים.. ואני חרגול.

ובנימה אופטימית – סוף סוף העיפו את המכשפה מהמזרח (אירופה,ליתר דיוק פולין), ואני כבר חשבתי שאני אצטרך לקנות כדורים נגד בחילות.

נראה כאילו נמצאה הסיבה לכך שהכלב שלי מתנהג כמו סוטה ומגרד את הגב שלו על כל רהיט\חפץ\אדם שהוא רואה באיזור.
הוא היה ככה מההתחלה, אבל אחרי תספורות ונקיונות ואמפולות נגד פרעושים לא תיארתי לעצמי שזו יכולה להיות הסיבה.
נאמר לי שיובש וקצת קשקשים זה נפוץ בזן של הכלב שלי (וולש טרייר.. .ממי), אז הנחתי שזו פשוט הסטייה שלו.. לכל אחד יש כזו.
היום בבוקר הרמתי טלפון לוטרינרית, כי נראה שהעניין הפך לרציני בשבוע האחרון, והכלב הפך לכמעט מציק מרוב שמגרד לו… מסכן.
הוטרינרית הסבירה לי שכנראה יש לבחור אלרגיה פרעושית כלשהי, שגורמת לקשקוש הזה בשלב קצת יותר מתקדם
(טוב נתנו לכלב להתגרד במשך חודשיים בטוח שזה התקדם), וכדאי לי לבוא אליה לטיפול תרופתי קליל וחידוש מלאי
הקפסולות שלי.
מבחינתי כמעט הוצאתי עליו חוזה השבוע.
כבר חודשיים בערך שאני תקועה בבית עם נפילת השווקים והיסטריית ההיי-טק הגואה, ואנשים -אני צריכה כסף! תנו לי עבודה!
אני אוהבת לינוקס – באמת! (אז די להציע לי לבנות אתרים כל הזמן!)
קשה לשבת בבית.. ועוד לקרוא על זה שיש אנשים שמחפשים עבודה כבר ארבעה חודשים (!!) אנשים עם נסיון… אז איזה סיכוי
יש לי (במיוחד כשאני תקועה בחור וכל ההיי-טק במרכז)? בורסה נבלה. הנה כרגע היתה שיחת טלפון. שום סיסטם, שו"ב אחד,
בניית אתרים אחד, ואחד לא ברור וזמני (שעליו הלכתי) שנשמע כמו סיסטם, אבל לא בדיוק. הוא גם זמני, אבל עדיף זמני שקרוב לנושא
מאשר טווח ארוך ששוב יתקע אותי בתור "בונת אתרים".

עולם מייאש קלות. אני מברי המזל שיש להם משפחה שבילתה את הצנע בלחסוך פרוסות לחם, אז יש עזרה.
ברור שזה לא נעים, אבל זה עוזר ללא ספק. מציל. בורסה נבלה.
לא רוצה לחשוב מה היה אם לא היה אותם.
הייתי צריכה ללכת לעבוד בעוד איזה משהו רגיל, אם בכלל הייתי מוצאת פה משהו באיזור (אפשרות יותר גרועה – לעבוד במשהו רגיל וגם רחוק).
היה קשה, וגם היה מרחיק אותי עוד כמה צעדים מהמטרה.
אני לא מהאנשים שיתייאשו. אמנם זה כרוך באינפנטיליות, אבל אי אפשר להיות אופטימי בלי קצת מזה. עוד מעט, עוד קצת, יהיה טוב.

טוב די לעכשיו, אני הולכת לוטרינרית. לפחות שלמישהו תהיה הקלה היום.

הוא שואג כמו כלב ים.

באמת. תראו חדשות.

אז למי שזוכר לפני כמה זמן קרה איזשהו מקרה וניסיתי לא להכנס לסרטים בגללו.
ניסיתי לא לחשוב שזו רק ההתחלה ומכאן הכל יתדרדר.
ניסיתי להגיד לעצמי שזה חד פעמי, שזה לא יקרה שוב לפחות שנה.

זה לא עבד לי.
היום, שוב, אני ישנה לבד.

מה לא מובן? אני כבר חודש בערך במצב גירוד ביצים בבית – לא חסר לי זמן חופש לבד!
שיחקתי כבר כל משחק עד זוב דם ואיבוד דעת, רוב מי שאני מכירה ישן באמצע הלילה, וכמה פורנו כבר אפשר לראות!?! ( ד"א, אם כבר פורנו – הרי לכם תוסף נחמד לשועלש למי שאוהב למצוא פורנו חינם )

ועכשיו – האמת על החתול הסקרן – נא ללחוץ על הלינק.

ערב נעים לכולם. Let the porn begin!

כן, פשוט ככה.
לפני כמה ימים החליט עכברוש אחד, בטעות או בכוונה, להכנס לדירה שלנו.
הדירה שלנו – היא בקומה שלישית… מה יש לו לחפש בקומה שלישית?!

אז הוא בא. בסביבות חצות קלטנו אותו.. משהו קטן שזז בזוית העין אבל לא היה אחד מהכלבים שלנו.
מיד נפתח החמ"ל, ונאטמה המרפסת. צריך לחשוב מה עושים!  עכברוש בקומת קרקע זה קל, פשוט מפחידים אותו (או אותה, אני לא גזענית ) החוצה. מה עכברוש עושה בקומה שלישית ואיך נפטרים ממנו!?

אז מה שיצא מהמחשבות הוא:
1. היום הכלב לא ישן במרפסת. רק העכברוש.
2. מחר הולכים לקנות מלכודת. לא כזו שתדביק אותו, אלא כזו שתכלא אותו ונוכל לשחרר אותו בחוץ (שגם החתולים בחוץ יהנו קצת… או יחטפו כלבת)
3. בינתיים (כי משעמם לנו באמצע הלילה) נבנה מלכודת מאולתרת.. סתם כדי לראות אם נצליח לתפוס אותו.
4. מה לעזאזל הוא עושה כאן!?

ובכן – מלכודת: 1 פח אשפה קטן ממתכת, 1 דיקט שיהיה ממתחת ואז נוכל להרים הכל ולהוביל את העכברוש (בואו נודה באמת, בשלב זה כבר קראנו לו רטטוי) החוצה, 1 בקבוק קטן שיהיה התומכת של המלכודת ו – 1 חוט של אזניות (שעכשיו הוא לשעבר כמובן) לקשור לקרש הקטן ולמשוך ולהפיל את המלכודת…. ובמבה אחת – צריך פתיון!
בשמחה וששון בנינו את המלכודת ואז התיישבנו וחיכינו. בהתחלה רטטוי יצאה (כן גם החלטנו שהיא בת) ממתחת למיטה במרפסת רק לטיולים מהירים לאורך הקיר.. רצתה להכיר את האיזור כנראה.
אח"כ היא החליטה לבדוק לנו את הכביסה, ואולי לבחון את המרפסת ממעוף הציפור, בכל מקרה היא טיפסה על מתלה הכביסה שלנו, מה שגרם ליפה שלי לפרוץ בצווחות קטנות והבטחות שהיא יותר לא לובשת בחיים את מה ששם על החבל.. במיוחד את המכנסיים האהובים שלה שנראה כאילו הרטטוי מנסה לעשות עליהם אקרובטיקה לכמה רגעים. המלכודת שלנו לא זכתה ליחס.. בכלל.

בשלב זה החלטנו שאם כבר הרטטוי מתקרבת לחלון אז אולי כדאי פשוט לשים לה את הבמבה שם בחוץ שתפתה אותה.
כך, ותוך כדי גיבוי (היפה יושבת עם מטאטא בכניסה למרפסת למקרה שרטטוי תקפוץ עלי) העברתי את הבמבה ממתחת למלכודת אל אדן החלון, סגרנו את כל התריסים חוץ מזה שמוביל לבמבה והמשכנו לצפות.

כנראה זה לא עשה הרבה רושם על הרטטוי, כי אחרי שהיא בדקה לנו את הכביסה היתה כרגע עסוקה בלבדוק לנו את אבקת הכביסה שהיא ג'ל בכלל (מומלץ בחום), ואת מכונת הכביסה שלנו בצורה כללית.. אולי רצתה טיפים הביתה.
רק אחרי שפתחנו את המרפסת והתחלנו שוב להאיר לכל החורים עם הפנס הקטן שלנו נמאס לה מאיתנו כנראה,
כי היא נעלמה לגמרי מן העין, ולאחר כמה דקות ראינו שגם את הבמבה היא לקחה.. פשוט הלכה! ככה!
בלי לעשות בעיות.. .איזה מן רטטוי!?
זה רק מחזק את העמדה שלי שאו שהיא נקלעה לכאן בטעות, או שהיא באמת רצתה לבשל

בכל מקרה זה עלה לנו בלילה של שינה, אז את יום למחרת בילינו בחרופ עמוק עד שעות אחה"צ.. ממ תענוג
(במיוחד הסטייק שבא בערב אבל זה לא קשור)